ע"ש 1390/94

יוסף בן ברוך

נ ג ד

1. עיריית רמת-גן

2. ועדת הערר של ארנונה כללית, רמת-גן

בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו

[20.2.95]

בפני כב' השופט א' הומינר

ערעור על החלטת ועדת ערר של ארנונה

עו"ד שמואל אורן - בשם המשיבה 1

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת ועדת הערר שליד עיריית רמת-גן (להלן: "ועדת הערר") שנתמנתה על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו1976- (להלן: "החוק"). ועדת הערר דחתה את עררו של המערער שעתר לקבלת פטור מתשלום ארנונה כללית בגין הדירה בה הוא מתגורר בבניין ברח' קריניצי 63, כניסה א', רמת-גן (להלן: "הבניין"), וזאת לשנת המס 1992.

העובדות

2. (א) לבניין 2 כניסות ודירתו של המערער נמצאת בכניסה א' לבניין.

(ב) המשיב סיווג את דירתו של המערער לצורך תשלום הארנונה לשנת 1992 עפ"י הסיווג סוג ב' של בנייני מגורים בצו הארנונה לשנת 1992 (להלן: "צו הארנונה"), שעניינו "דירות בבתים משותפים או מגורים במצב טוב".

(ג) דיירי כניסה א' של הבניין, אשר דירותיהם סווגו בהתאם לסיווג שבו סווגה דירתו של המערער, הגישו השגה משותפת למשיב על סיווג דירותיהם וזאת במכתב מיום 15.1.92 שנשלח למשיב (להלן: "ההשגה"), עליו היו חתומים המערער ומר אהרון רוזנבלט בתור חברי הוועד של דיירי כניסה א' של הבניין.

בהשגה נטען, כי דיירי כניסה א' של הבניין, זכאים לפטור מתשלום ארנונה כללית לשנת 1992 בגין דירותיהם. את טענתם האמורה הם ביססו על האמור במכתבו מיום 11.11.91 של מר אשר שרף, סגן מהנדס העיר (להלן: "מכתב העירייה מיום 11.11.91"), שכותרתו הינה "מצב מסוכן בביתכם", ואשר נשלח למערער בעקבות ביקורת בבניין שנעשתה לבקשתו של האחרון. במכתב העירייה מיום 11.11.91, ישנה התייחסות לשני נושאים: ראשית, לעוגנים של האנטנה המרכזית הנמצאת על גג הבית, העוגנים שאינם יציבים וברוח חזקה עלולה האנטנה להתמוטט, ולפיכך יש לחזקם מיד. שנית, קיימת התייחסות במכתב הנ"ל לחלק מן העמודים בקומה המפולשת בבניין שבהם הופיעו סדקים ומוטות הבניין חלודים, ונאמר בו כי יש לטפל בהם תחת השגחת מהנדס.

כן הנטען בהשגה, כי "דיירי כניסה ב' לא שיתפו פעולה עמנו והתחמקו עד עצם היום הזה מתשלום חלקם בתיקונים; נאלצנו, לפיכך, לכסות מכיסנו גם את חלקם, ומסיבה זו ביצענו עד כה רק את התיקונים על הגג, המפורטים בסעיף 1 במכתבו הנ"ל של מהנדס רשף: אין ביכולתנו לשאת בחלקם של דיירי כניסה ב' גם בהוצאות התיקונים הנדרשים בעמודי הבניין...".

בסיכום ההשגה נכתב:

(ד) ההשגה נדחתה ע"י המשיב במכתב מיום 5.2.92 (להלן: "ההחלטה בהשגה"), שנשלח למר הארון רוזנבלט, אחד מן החותמים על ההשגה בשם ועד דיירי כניסה א' של הבניין.

וזו לשון ההחלטה הדוחה את ההשגה:

הדיון בפני ועדת הערר ומסקנותיה

3. משנדחתה ההשגה, הגיש ועד דיירי כניסה א' של הבניין, ערר לוועדת הערר. בהודעת הערר חזרו והעלו המערער וגב' אוה רוזנבלט, שהיו חתומים על כתב הערר, את אותן הטענות שנטענו על ידם בהשגה. כאמור, טענתם הייתה כי אין לסווג את הדירות של דיירי כניסה א' לפי סיווג סוג ב' של צו הארנונה, ולכל הפחות יש לשנות את הסיווג של הבניין, לסיווג על פי סוג ג' בצו הארנונה שעניינו "דירות בבתים משותפים או מושכרים במצב רעוע ומוזנח".

וכך נאמר, בין היתר, בכתב הערר:

4. בכתב התשובה לערר דחה המשיב את הטענות שהועלו בכתב הערר, תוך כדי שהוא טוען כי הסעד המבוקש על ידי המערער ואהרון רוזנבלט (להלן: "העוררים"), קרי מתן פטור מתשלום הארנונה, אינו מצוי במסגרת סמכויות ועדת הערר; כי סיווג דירתם של אלה בסיווג על פי סוג ב' הינו הסיווג המתאים, והסיווגים האחרים כלל אינם ממן העניין.

אצטט להלן את הטענות החשובות לעניינו בכתב התשובה, סעיפים 5, 6 ו7-:

5. עם תחילת הדיונים בפני ועדת הערר (אשר חבריה היו מר זאב שיף, עו"ד מיכה שפיצר ורו"ח יעקב ורקר), הועלו בפניה ע"י הצדדים טענות מקדמיות. מצד המערער, הועלתה הטענה כי כתב התשובה מטעם המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב"), הוגש באיחור של עשרה חודשים, ולכן הם ביקשו לסלק אותו על הסף ולהסתפק רק בתשובת המשיב כפי שמצאה את ביטויה בהחלטה בהשגה. ועדת הערר בהחלטה מיום 17.1.93 קבעה כי אכן תשובת המשיב הוגשה באיחור וההסברים של המשיב באשר לסיבת האיחור אינם מקובלים עליה, אולם מאידך קבעה כי "הצדק מחייב לאפשר את הגשת התשובה".

מצד המשיב, הועלו שתי טענות מקדמיות, האחת כי ההתייחסות בערר צריכה להיות רק למערער ולמשפחת רוזנבלט בלבד, וזאת מן הנימוק כי אין לראות את נציגות הבית המשותף, כמוסמכת לייצג את כלל דיירי הבית, אלא מי שחויב בתשלום הארנונה שומה עליו להגיש ערר בעצמו. הטענה השניה הייתה, כי אין סמכות לוועדת ערר לפטור מתשלום ארנונה כללית וזאת לאור הסמכויות שהוקנו לה בסעיף 3 לחוק. באשר לטענתו הראשונה של המשיב, קבעה ועדת הערר כי זו עוררה בה מורת רוח, שכן המשיב "נטע בלב המערערים להאמין כי דין אחד יהיה לכלל הדיירים...".

ועדת הערר קיבלה את טענת המשיב וקבעה כי: "הערר אכן יחול רק לגבי משפחות בן ברוך ורוזנבלט", אולם כדברי ועדת הערר "... אנו מצפים, ומאמינים, כי המשיבה תחיל את תוצאות ההחלטה לגבי כלל הדיירים בכניסה א' בבניין נשוא הערר".

ואילו באשר לטענתו השניה של המשיב, כי אין לה סמכות לדון במתן פטור מתשלום ארנונה כללית, קבעה הוועדה כי: "עם זאת איננו נזקקים לשאלה אם בסמכות הוועדה לדון בערר הנובע מסעיף 330 לפקודת העיריות, שכן מקרה זה אינו רלוונטי עתה".

סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"), קובע כי רק מקום שבו נהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה או משניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, רק אז פטור המחזיק מתשלום ארנונה כללית.

בסעיף 18 להחלטה קבעה הוועדה:

6. ועדת הערר קיימה מספר ישיבות לפני שנתנה את החלטתה בה דחתה את הערר שהוגש ע"י המערער.

בטרם אתייחס לתוכן ההחלטה, אביא מתוכן החלטת הביניים שניתנה ע"י הוועדה ביום 1.4.93, בה קבעה כי היא ממנה מומחה שיחווה את דעתו באשר למצב הבניין והדירות בכניסה א'.

וכך נימקה הוועדה את קביעתה זו:

כן קבעה הוועדה כי בשלב הראשוני עלות המהנדס תשולם ע"י העירייה ולבסוף יקבעו ההוצאות ע"י הוועדה בהתאם לתוצאות הערר.

בשלב כלשהו של הדיונים, ולאחר מתן ההחלטה ע"י הוועדה בדבר מינוי מומחה, הודיע המערער, כי: 1. הוא לא יאפשר את ביקורו של המומחה בדירתו; 2. הוא מייצג את עצמו בלבד ולא את ועד הבית, וזאת מאחר ונבחר ועד חדש של דיירי כניסה א' של הבניין.

7. אביא כעת מספר קטעים מהחלטת הוועדה:

בראשית ההחלטה כתבה הוועדה:

בהמשך החלטתה התייחסה הוועדה למכתב העירייה מיום 11.11.91 תוך כדי שהיא מצטטת מתוכנו, וקובעת כי אין באמור בו כדי ליצור תשתית כלשהי לערר.

כן הוסיפה וקבעה הוועדה שהמערער "לא השכיל להרים ולו במקצת את נטל הראיה המוטל על מי שמבקש לשכנע את הוועדה לשנות את הסיווג שנקבע לדירת מגוריו, ומשסירב להיעתר להחלטתה של הוועדה את האפשרות לבחון את אמיתות טענותיו".

הוועדה התייחסה גם להתנהגותו של המערער בפניה ואלה היו דבריה בנושא זה:

מכאן הערעור הנוכחי.

8. הודעת הערעור, אשר אליה צורפה כמשיבה גם ועדת הערר, נתמכה בתצהיר חתום בידי המערער המשתרע על פני שבעה עמודים מודפסים בצפיפות, כאשר אליו צורפו גם מספר מסמכים. המערער הרבה לעשות שימוש בתצהירו בדברי קנטור והשמצה נגד ועדת הערר וחבריה, בסוברו כנראה כי ככל שירבה בשימוש בביטויים כאלה, הרי כן ייטב ובכך תיטה הכף לטובתו, אפילו אם לא כך הם הדברים בפועל.

להודעת הערעור צירף המערער רשימה שכותרתה הינה "רשימת מסמכים הנעדרים מקלסר/תיק "ועדת ערר 1992, 1105/2" (בעקבות עיון המבקש-המערער ביום 9.8.94) (להלן: "רשימת המערער").

מתוך שלל טענותיו המלאות כרימון של המערער, בכוונתי להתייחס אך ורק לאותם נושאים אשר יש צורך ליתן עליהם את הדעת.

9. מטעם המשיבה הוגש תצהיר תשובה חתום ע"י הגב' טובה דואני, מנהלת מחלקת הארנונה ומנהלת מחלקת הגביה של עיריית ר"ג, שבו התייחסה אחת לאחת לטענות המערער, ואביא מדבריה בכל מקום שאמצא לנכון לעשות כן. המשיב גם המציא לתיק ביהמ"ש שני תיקים המתייחסים לדיונים בפני ועדת הערר בעניינו של המערער.

10. השאלה הראשונה שברצוני להתייחס אליה קשורה בטענתו של המערער לפיה מתיק ועדת הערר "הועלמו" מסמכים.

על טענתו הנ"ל של המערער השיבה המצהירה מטעם המשיב וכך היא כתבה בסעיף 17 לתצהירה:

בטרם אדון בטענתו הנ"ל של המערער, ברצוני לציין כי בישיבת יום 6.2.95 הגיש המערער את רשימת המערער אליה הוא צירף תצלומים של כל אותם המסמכים אשר לדעתו חסרים בתיק ועדת הערר.

אסקור כעת בקצרה את המסמכים המופיעים ברשימת המערער, תוך התייחסות לשאלה האם הם רלוונטיים לענייננו אם לאו.

המסמכים 1, 2, 3, 10, 11, 13, 17, 26-20, אינם רלוונטיים לערר או לערעור, ואינני סבור שהם צריכים בכלל להימצא בתיק ועדת הערר. על כל פנים, הימצאותם בתיק ועדת הערר, או אי הימצאותם, אין לה שום השלכה לעניינו של המערער ולהחלטת ועדת הערר.

ברשימת המסמכים, מציין המערער כי לא מצא בתיק הוועדה את הפרוטוקולים המקוריים שנערכו בכתב יד, בישיבות ועדת הערר (מסמכים 9-4).

לשם הבנת הרקע העובדתי לטענתו הנ"ל של המערער, מן הראוי לציין כי הפרוטוקולים של הוועדה היו נערכים תחילה בכתב יד, ואחר כך היו מודפסים במשרדי המשיב. עיינתי בתיקי ועדת הערר שהוגשו לבית המשפט, ומצאתי בהם את הפרוטוקולים המקוריים בכתב יד מן התאריכים הבאים: 14.1.93, 28.1.93, 1.4.93 ו20.12.93-. לא מצאתי בתיקי הוועדה את הפרוטוקול בכתב יד מיום 1.3.93, אולם תצלום מפרוטוקול זה נמסר לבית המשפט ע"י המערער. לא למיותר לציין כי לאחר כל ישיבה קיבל המערער תצלום מן הפרוטוקול בכתב יד, שהודפס, כאמור, אחר כך. לכן, גם אם חסר פרוטוקול מקורי בכתב יד, דבר שלא צריך לקרות, הרי הוא נמצא בידי המערער.

למעלה מן הדרוש אציין, כי באחד מדיוני הוועדה העלה המערער טענות באשר לאופן רישום הפרוטוקול, והוועדה התייחסה לכך בהחלטתה מיום 14.1.93, ואביא דבריה:

נכון הדבר כי בתיק הוועדה לא מצאתי את הצילומים (מוצגים מ.ש 1-6), אשר הוגשו ע"י המשיב בישיבה מיום 1.3.93 צילומים אשר בהם מצולם הבניין, אולם עותק מצילומים אלה צורף לרשימת המערער. מכך אני מניח שהם צולמו על ידו מתוך תיק הוועדה. הסיבה לאי הימצאותם בתיקי ועדת הערר שהועברו לביהמ"ש לא הוסברה, כשם שלא ניתן הסבר לעובדה שהפרוטוקול המקורי בכתב יד מיום 1.3.93 לא נמצא בתיקי ועדת הערר.

על כל פנים, עיינתי בצילומים הנ"ל, ואינני מייחס להם כל משמעות שהיא לצורך ההכרעה בערעור זה.

סיכומו של דבר: מוטלת חובה על ועדת הערר להקפיד משנה הקפדה שהתיקים שבהם נידונים עררים יהיו שלמים ומסודרים באופן כרונולוגי ויוקפד על כך שלא יוצאו מהם מסמכים. יש להביא דברים אלו לתשומת ליבה של ועדת הערר.

11. סעד נוסף המתבקש ע"י המערער הוא לפסול את כשרות הוועדה בגין אי חוקיות פעולותיה, דרך ניהולה וחריגתה מסמכות. תאמר האמת כי לא ירדתי לעומק טענותיו של המערער בנושא זה. אם כוונתו היא, לאופן ומועד מינויה של ועדת הערר, אשר שמעה את עררו של המערער, הרי בטרם אתייחס לטענתו זו מן הראוי להביא מדבריה של המצהירה מטעם המשיב בנושא זה (סעיף 11 לתצהירה):

הדרך לתקוף את חוקיות מינויה של ועדת הערר הוא על ידי פניה לבג"צ, שלו הסמכות בנושא. לבית משפט הדן בערעור על החלטת ועדת הערר שהוקמה מכוח החוק, אין סמכות לדון בשאלה האם ועדת הערר מונתה כדין אם לאו.

למעלה מן הדרוש אציין, כי דבר מינוי הוועדה פורסם ב"ילקוט הפרסומים", וכעולה מן הפרסום האמור, ההחלטה על דבר מינוי ועדת הערר בהרכבה הנוכחי נתקבלה בישיבת מועצת עיריית רמת-גן ביום 22.1.92.

אם כוונתו של המערער, הינה, להחלטת הוועדה בדבר מינוי מומחה מטעמה, הרי אין המדובר בהחלטה בלתי חוקית. לכל היותר, אפשר לומר כי המדובר בהחלטה ללא סמכות, אולם הוועדה לא ביססה את מסקנותיה על סירובו של המערער לאפשר למומחה לבדוק את דירתו ואת הבניין.

נטל הראיה להוכיח כי הסיווג שבו סווגה דירתו של המערער ע"י המשיב מוטעה הוא, מוטל על המערער.

בכך שוועדת הערר מינתה מומחה על מנת שיבדוק את הבניין ואת הדירות הלכה הוועדה לקראת המערער, ברצונה להקל עליו.

אם המערער בחר להודיע לוועדת הערר כי הוא לא יאפשר למומחה לבקר בדירתו, אין לו אלא להלין על עצמו - וסירובו זה מעורר תמיהות שמא היה ברור לו כי בדיקת הבניין ע"י מומחה שמונה מטעם הוועדה וביקור מטעם מומחה זה בדירתו יביאו למסקנה כי אין שום ממש בערר שהוגש מטעמו.

התרשמתי מן הפרוטוקולים של ועדת הערר, כי האינטרס היחידי שהנחה את המערער היה לגרום לסחבת. המערער לא היה מעוניין בדיון ענייני, קרי לגופה של השאלה הצריכה הכרעה והיא אופן סיווג דירתו.

12. פרק שלם בהודעת הערעור של המערער נושא את הכותרת "משוא פנים". לדברי המערער ועדת הערר העדיפה את המשיב, והעדפה זו התבטאה באופנים הבאים: היא ניהלה את דיוניה בבניין עיריית רמת-גן; היא הניחה למשיב לנהל את ענייני הוועדה כאילו האחרון לא היה בכלל צד לערר; פרוטוקול הדיון נרשם בכתב יד ע"י פקידת העירייה ששמה גב' פיטו והודפס אחר כך במחלקת הגביה של המשיב.

כן הוסיף המערער וטען כי ועדת הערר הפלתה אותו לרעה, ופגעה בזכויותיו הבסיסיות לקבל הליך הוגן.

בתצהיר התשובה שהוגש מטעם המשיב קיימת התייחסות עניינית לכל אחת ואחת מטענותיו של המערער, לפיהן ועדת הערר נהגה במשוא פנים (סעיפים 15-12).

באשר למיקום דיוני ועדת הערר, צוין בתצהיר התשובה כי אלה התקיימו באולם מועצת העירייה ואין בכך משום פסול כלשהו. כן נאמר שם כי גם בעיריית ת"א מתנהלים דיוני ועדת הערר בבניין העירייה. עוד נאמר בתצהיר:

באשר לטענותיו של המערער באשר לרישום הפרוטוקול, הרי ועדת הערר התייחסה לטענות אלה, ולא מצאתי כל פגם בהחלטותיה בנידון.

למעלה מן הדרוש אציין, כי אפילו אם הפרוטוקולים של הוועדה נכתבו ע"י פקידת העירייה, לא מצאתי בכך כל פגם, שהרי יודעים אנו, כי הפרוטוקולים הוכתבו לה ע"י חברי ועדת הערר, ולאחר מכן כאשר הודפס הפרוטוקול במשרדי המשיב, הרי חברי הוועדה עברו על הפרוטוקול ובדקו אותו ורק לאחר כך חתמו עליו.

אני מוכן להסכים שהמצב האידיאלי הוא שהעירייה תשכור מבנה מיוחד שבו יתנהלו דיוני ועדת הערר, וכי בנוסף לכך יעמוד לרשות ועדת הערר צוות מינהלי מיוחד אשר ידאג להדפסת הפרוטוקולים במהלך הדיונים. השאלה היא העלות הכספית ומי ישלם עלות זאת.

בע"א 419/75 יוסף ושמעון מזרחי נ' מנהל מס רכוש (פד"א ז' 357), התריעו המערערים שם, על כך שוועדת הערר לפי חוק מס רכוש "מתאכסנת במשרדו של המשיב, הלא הוא מנהל מס רכוש ולא עוד אלא שמזכיר הוועדה הוא מפקידי המשיב, וכך גם יתר סדרי עבודתה, הכל במשותף והכל תחת פיקוחו ושליטתו של המשיב. היכן עצמאותה של הוועדה - שואלים המערערים - ומי לידנו יתקע שאין הוועדה מקבלת מרות והשראה מפי המשיב לא רק לגבי סדרי עבודתה אלא גם לגבי תוכן החלטותיה!".

בהתייחסו לטענה הנ"ל, אמר שם כב' השופט ויתקון (עמ' 358-357):

דברים אלה יאים לענייננו בשינויים המתחייבים.

14. לסיכום: לא מצאתי כל בסיס לטענות המערער לפיהן נהגה ועדת הערר במשוא פנים והעדיפה את המשיב. להפך, כעולה מן הפרוטוקולים של הוועדה, הרי זו גילתה כלפי המערער אורך רוח, וזאת חרף התבטאויותיו החריפות כלפיה, התבטאויות שלא היה להן שום בסיס, והוועדה גם ניסתה לעזור למערער בכך שמינתה מומחה מטעמה.

15. כאמור, השאלה היחידה הצריכה הכרעה בענייננו, הינה, האם טעתה ועדת הערר בדחותה את עררו של המערער.

הסוגיה הראשונה שברצוני להתייחס אליה, הינה, האם זכאי המערער לפטור מתשלום ארנונה בגין דירתו.

פטור מתשלום ארנונה יוענק אך ורק בהתמלא תנאי סעיף 330 לפקודת העירייה שזו לשונו:

אין ספק כי בענייננו לא נתמלאו תנאי סעיף 330 הנ"ל, כי הרי המערער מתגורר בדירתו, ולכן אינו זכאי המערער לפטור מתשלום ארנונה.

השאלה השניה הצריכה הכרעה, הינה, האם צדקה ועדת הערר בדחותה את עררו של המערער כנגד סיווג דירתו ע"י המשיב, עפ"י הסיווג סוג ב' של בנייני מגורים בצו הארנונה הדן ב"דירות בבתים משותפים או מגורים במצב טוב", ולא קבעה כי יש לסווג את דירתו של המערער לפי סיווג סוג ג' של בנייני מגורים, המתייחס ל"דירות בבתים משותפים או מושכרים במצב רעוע ומוזנח".

על המערער מוטל נטל ההוכחה, להוכיח כי היה צורך לסווג את דירתו לפי סוג ג'. המערער לא עמד בנטל זה. אינני סבור כי מכתב העירייה מיום 11.11.92, יש בו כדי לתמוך בעמדת המערער לפיה הבניין נמצא במצב רעוע ומוזנח. הקביעה האם בניין נמצא במצב רעוע ומוזנח, הינה, קביעה עובדתית, ולא מצאתי כל פגם בהחלטת הוועדה שדחתה את טענת המערער לפיה יש לסווג את הדירה על פי סיווג סוג ג' שבצו הארנונה, והשאירה בתוקפו את הסיווג כפי שנקבע ע"י המשיב.

16. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור, ומחייב את המערער לשלם למשיב מס' 1 את הוצאות הערעור וכן שכר טרחת עו"ד (כולל) בסך 2,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.