ע"ש 005414/99

עיתון צפון 1

נ ג ד

1. עיריית נהריה

2. מנהל הארנונה

בבית המשפט המחוזי בחיפה
[20.3.00]
בפני כב' ס. הנשיא השופט ד"ר ד. ביין

עוה"ד ע. פלדמן ואח' - בשם המערער
עוה"ד אבי גולדהמר ואח' - בשם המשיבים

פסק דין

א. ההליך, המחלוקת והעובדות

זהו ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית בעיריית נהריה. המערערת היא מקומון והמחלוקת בין הצדדים נטושה סביב השאלה, כיצד לסווג את הנכס שבו מצויה המערכת של המקומון הנזכר.

בעוד שהמערערת טוענת כי יש לסווג נכס זה כתעשייה, עמדת המשיבים היא, כי הסיווג הנכון הוא סיווג של משרדים, סיווג המוגדר בצו המסים לשנת 1999, כ"משרדי הנהלת חשבונות, משרדי עורכי דין, אדריכלים, מהנדסים וכו'".

אין חולקין, שבנכס מתקיימות כל הפעילויות המתבצעות בד"כ במערכת עיתון, הכוללות בין היתר קבלת מאמרים או כתבות, כולל מודעות ופרסומות, עריכת תוכנן של הכתבות, המאמרים והפרסומות, סינונן, קביעת סדר עדיפות ביניהן, הענקת כותרות לכתבות ומאמרים, בדיקת התוכן, ההגהות, התוכן, השיווק. עם זאת, העיתון עצמו מודפס במקום אחר.

לדעת ועדת הערר, אשר קיבלה את עמדת המשיב, הרי פעילות המערערת בנכס דומה לפעילות של אדריכלים העוסקים בהכנת תוכניות ומהנדסים העוסקים בתכנון מוצרים, בנינים וכיו"ב. עוד ציינה הועדה, שהנכס מצוי בתוך בניין משרדים ברחוב מסחרי, המצוי בקרבת מרכז העיר.

ב. הפסיקה

בפסק הדין בע"ש (חי') 180/96 מינקס סחר בע"מ נ' עיריית חיפה תקדין מחוזי 98(1) עמ' 5669, נקבע על ידי, בעקבות פסה"ד בע"ש 127/95 בזק נ' מנהל הארנונה ת"א, כי לעניין ארנונה המושג תעשייה, משמעותו מפעל בו מתקיימת פעילות ייצורית.

לעניין זה, ניתן להיעזר בפסיקה שהגדירה את המושג תעשייה ופעילות ייצורית לצורך דינים אחרים, כגון סעיף 2א'(א)(1) לחוק מס מעסיקים. עם זאת, אין להעביר הגדרות באופן עיוור מתחום משפטי אחד למשנהו, בלי להביא בחשבון את תכלית החקיקה ואת ההקשר שבו נעשית ההתייחסות לתעשייה ולפעילות ייצורית.

לעניין פעילות ייצורית, נקבע שהמבחן העיקרי הוא המבחן של "יצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר". עם זאת נקבע, שהמבחן הזה איננו מבחן בלעדי וכי יש להביא בחשבון מבחן נוסף, הוא המבחן הכלכלי שמשמעותו היא עשייה בטובין או בכל חומר אחר שיש בה תועלת כלכלית והמשביחה או מעלה את הערך של אותו חומר (ראה ע"א 1960/90 פקיד שומה ת"א נ' חברת רעיונות, פד"י מ"ח(1) עמ' 200).

בבג"צ 441/86 מסדה נ' פקיד השומה למפעלים גדולים פ"ד מ(4) עמ' 788, נשאלה השאלה, האם הוצאה לאור של ספרים היא מפעל תעשייתי. ביהמ"ש קבע שהקריטריון של יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר, אינו אמת מבחן בלעדית, אלא יש לשקול גם אמות מבחן אחרות שבינם יש להביא בחשבון גם את מספרם וטיבם של שלבי הייצור השונים, את מספרן וטיבן של המכונות במפעל, את היקף פעילותו הכללית של המפעל וכיו"ב ובשים לב לאמור, נקבע, שמסדה שהיא חברה גדולה המעסיקה עשרות עובדים, שבין פעולותיה נכללות גם פעולות ארגון, ושכתבי היד בה ניזונים לתוך דיסקטים המועברים לבית הדפוס שבו מתבצעת ההדפסה, עוסקת בתעשייה לעניין חוק איגוד תעשייה מיסים תשכ"ט1969-.

בברע"א 43/86 הוצאת עיתון הארץ נ' שוהם פד"י מ(0) 340, התעוררה השאלה, האם יש לראות בהוצאת עיתון הארץ "מפעל תעשייתי" לצורך תקנות תקנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק - אי תחולת השיעורים המרביים והפחתות) תשמ"ג1983-. ביהמ"ש ענה על שאלה זו בחיוב. צוין, שקבלת מאמרים או כתבות, עריכת נוסחן, סינונן, קביעת סדר עדיפות ביניהן, הענקת כותרות, בדיקת התוכן, ההגהה, השיווק - הם סממני ייצור תעשייתי במישור ההוצאה לאור ואין לקבל את המבחן של הפיכת יש אחד ליש אחר, כאמת מידה בלעדית.

בע"א 528/67 עיריית ת"א נ' חברת דביר פד"י כ"ב(1) 502, 504, עלתה השאלה האם עסק של הוצאה לאור היא תעשייה או מסחר סיטונאי ונקבע, שעסק של הוצאה לאור של ספרים הינה בעלת אופי יצרני, באשר המוציא לאור בוחר את סוג הספרים שהוא מבקש להוציא, את סוג הקהל שבקרבו הוא מבקש להפיץ את ספריו. קודם להדפסת הספר יש צורך בקריאת כתב היד, עריכתו, הגהתו, והתאמתו לטעם הקורא המיועד.

יצוין, שהשאלה עלתה בהקשר להבחנה לעניין מס עסקים עירוני בין "תעשייה" מצד אחד, ל"מסחר סיטונאי בספרים המוצאים לאור בארץ", מן הצד השני.

ג. מסקנות

לדעתי, אין לקבל את עמדת הועדה.

1. במקרה שלפנינו, עומדת "תעשייה" מול המושג "משרדים" והקשר זה משפיע על רוחב המושג "תעשייה". מאחר ובמושג "משרדים" כלל מתקין הצו פעילות רוחנית בעלת אופי יצירתי, כמו אדריכלות, מתעוררת השאלה, במה נבדלת פעילותה של המערערת מזו של אדריכל? הרי גם אדריכל בבואו להחליט איזו תוכנית לאמץ, עושה פעולות של סינון חומר, של הגהות ואפילו של שיווק.

התשובה לדעתי, נמצאת בכך שאדריכלים, מהנדסים, עורכי דין ומנהלי חשבונות - הם בגדר "נותני שירותים" ובהתאם למה שנפסק בע"א 79/85 פקיד שומה ירושלים נ' חברת ניקוב שירותי מחשב בירושלים פד"י מ"ב(4) 164 בעמ' 170, אין נותני שירותים יכולים להיחשב כיצרנים.

לשון אחרת: לעניין האבחנה בין "תעשייה" ו"משרדים", קנה המידה לקביעה אם מדובר בתעשייה אם לאו, אינה מידת היצירתיות של הפעילות ואפילו לא האופי החיצוני של הפעילות בלבד, אלא האם הפעולה היא בגדר שירות ללקוח. לשון אחרת, "תעשיית שירותים" לפי עמדה זו - אינה תעשייה העוסקת ביצור. לאור אבחנה זו ((שם) ע' 174 מול ז') לא קיבל ביהמ"ש העליון את גישתי כפי שבוטאה בעמ"ה 18/85 מ.מ.ל חיפה עיבוד נתונים וניקוב מחשבים 1976 בע"מ נ' פ"ש חיפה פ"מ תשמ"ז (3) ע' 265. יצוין שבפסה"ד בר"ע 11/95 חברת אמנון יושע בע"מ נ' מנהל הארנונה עיריית ירושלים, נקבע מפי כב' השופטת הכט, משרד העוסק בעבודות הנדסה ויעוץ, אינו בגדר נכס המשמש לתעשייה, אלא משרד הנותן שירות.

2. נראה איפוא, כי המושג "משרדים" מתייחס לנותני שירותים למיניהם, גם אם פעולותיהם מתוחכמות ומורכבות לא פחות מאלה של מערכת עיתון. ההבדל נעוץ בכך, שמערכת עיתון מפיקה מוצר שאותו היא משווקת לציבור הרחב, להבדיל ממתן שירות ללקוח ספציפי לפי הזמנתו.

3. אשר על כן, ומאחר ואין לראות הבדל עקרוני בין הוצאת ספרים ובין הוצאת עיתון, אני סבור שצודקת המערערת שיש לסווג אותה כתעשייה.

אמנם מדובר במקומון המעסיק בד"כ עובדים מהוצאת ספרים, אך כאשר ההקשר הוא מקומי, דהיינו סיווג לפי צו מסים מקומי, אין צורך לדעתי להצביע שהמערכת מונה אותו מספר רב של עובדים שאולי היה מקום לדרוש לו היה מדובר בסיווג לצורכי חוק כלל ארצי כמו בזמנו חוק עידוד התעשייה (מסים) או חוק מס מעסיקים.

4. אשר לבקשתה של המערערת להחיל החלטה זו רטרואקטיבית, אין לקבלה. קביעתי בפסק דין זה מתייחסת רק לאותה שנת מס שלגביה התקיים הדיון בפני ועדת הערר שעל החלטתה הוגש הערעור.

לעניין זה, אני מפנה לאמור בפסק דיני בה"פ 412/98 חרס נ' עיריית קרית אתא, שבו הצבעתי על כך שבעניינים מנהליים קיים אינטרס ליציבות ולוודאות. רשויות מקומיות פועלות במסגרת תקציבים הנקבעים מידי שנה ואין למהר ולהחיל רטרואקטיבית פסקי דין בנושא של סיווגים, דבר שיביא לחובת השבת כספים ע"י הרשות שנים רבות לאחר שנגבו כספים אלה, וזאת תוך עקיפת ההוראות בדבר השגה וערעור. לפחות אין הדבר ניתן במסגרת ערעור על החלטה ספציפית של ועדת ערר.

לפיכך, מתקבל הערעור, רק לגבי שנת המס 1999 ונקבע שהמערערת תסווג לשנה זו בסיווג של תעשייה.

המשיבה תשלם למערערת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום.