ה"פ 176468/94

1. עמיחי סגל

2. דוד סגל

3. יגאל סגל

4. מנחם סגל

נ ג ד

עיריית הרצליה

בית משפט השלום בתל-אביב - יפו

[16.8.95]

בפני כב' השופט ע' אזר

בקשה למתן סעד הצהרתי בדבר חיובי ארנונה ואגרת מים

החלטה

בקשה זו עניינה מתן הצהרה בדבר חיובי ארנונה ומים שהוצאו למבנה שהיה בבעלות אבי המבקשים ושנהרס זה מכבר.

התקופה נשוא החיובים הינה מיום 1.9.85 ועד ל3/89- - בסמוך למועד הריסת הנכס. המבקשים טוענים כי על החלקה היה בנוי בית מגורים ישן שבזמנו הושכר למר שרעבי אמנון לצורך ניהול גן ילדים. עד 8/85 נוהל במקום גן ילדים ומשתם חוזה השכירות עם מר שרעבי ופונה הגן נשאר הנכס נטוש, פרוץ והרוס (ר' סעיפים 5, 8-7 לתצהירו של עו"ד עמיחי סגל). אין חולק כי החובות בגין מים וארנונה עד ליום 31.8.85 סולקו על ידי מר שרעבי - כעולה מאישור העירייה הנספח לבקשה.

חוב המים

מעדותו של מר יעקב וידר, מנהל ההכנסות בעיריית הרצליה, עולה כי עד דצמבר 85' הייתה צריכת מים שוטפת בגינה חויב המבנה. דבריו הסתמכו על מסמכים מב1/ מב2/ שהוצגו בפניו (עמ' 5 שורות 8-4 לפרוטוקול).

לדבריו, גם כאשר המבנה אינו בשימוש חלים על בעליו דמי חיבור לרשת המים כל עוד לא נתקבלה הודעה מצד הצרכן המבקש להפסיק את אספקת המים. דברים אלה מבוססים על חוק עזר להרצליה (אספקת מים), תש"ן1990- - סע' 7א הקובע כי הצרכן יחויב לפחות באגרת מינימום מקום בו הותקן מד מים. סעיף זה חוזר על האמור בסעיף 6(א)(1) לחוק שקדם לו.

עו"ד סגל אמר בעדותו כי מבחינתו הנכס היה מנותק מרשת המים מאחר והמערכת שהותקנה מאחורי הברז הראשי (כנראה מד המים) לא פעלה. עם זאת, הודה כי למיטב ידיעתו מד המים המשיך להיות מותקן במקום והוא לא הוסר (עמ' 3 שורות 24-20 לפרוטוקול).

מאחר ואין בחוק הוראה הקובעת כי מקום בו הנכס עזוב ונטוש יש לבטל את החיוב השוטף בדמי חיבור למים ומאחר ולא הובא מלפני בסיס אחר לפטור אפילו אין כלל צריכת מים במבנה, אני מוצא כי אין מקום לפטור את המבקשים מתשלום החוב בגין מים כמפורט בסעיף 3 לסיכומי המשיבה.

חוב הארנונה

המבקשים טוענים כי מר שרעבי סגר את גן הילדים שהפעיל בנכס עקב סירוב העירייה ליתן לו אישור להמשיך ולנהל במקום גן.

מכך מסיקים המבקשים כי העירייה ידעה שהנכס נטוש מאחר והיא גרמה לכך, ולפיכך היה מקום ליתן להם פטור מחיובי הארנונה (ר' סעיפים 8-6 לסיכומי המבקשים).

המבקשים סומכים טענתם על סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] הקובע כי בניין שנהרס או שניזק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין הודעה על כך בכתב ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים.

לגישת המבקשים, מאחר והעירייה היא שגרמה לנטישת המקום באי מתן היתר להפעיל בו גן ילדים ומאחר ועוד בשנת 1988 פנתה אליהם העירייה בבקשה להרוס את המבנה, רואים הם בידיעה זו של העירייה תחליף נאות לדרישת החוק כי המחזיק ימסור לעירייה הודעה בכתב על כך שהבניין ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו ושאין יושבים בו בפועל.

המשיבה טוענת מצידה כי לשון החוק הברורה היא המחייבת ומאחר ולא נטען כי המבקשים שלחו הודעה בדבר מצב הנכס, אין מקום ליתן להם פטור.

בתמיכה לפרשנותה ציטטה המשיבה את האמור בע"א 739/89 מיכקשווילי נ' עיריית תל-אביב (פ"ד מה (3) 679, בעמ' 775) לפיו מגמתה של פקודת העיריות שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה "מחזיק" לגבי נכס מסוים לצרכיי ארנונה, לפיכך נקבע בסעיף 330 הנ"ל כי על המחזיק למסור לעירייה הודעה על מצב הנכס ואין העירייה מיוזמתה צריכה לבדוק את מצב הנכס.

עוד נאמר כי על פי סעיף 330 הנ"ל, יתכן מצב בו אין אדם יכול לעשות שימוש עוד בנכסו ובכל זאת הוא עדיין בגדר מחזיק החב בתשלומי ארנונה כל עוד לא נתן הודעה כנדרש.

אין בפסק הדין המצוטט לעיל כדי לסייע בידי המשיבה לעניין פרשנות סעיף 330 הנדון. אמנם, מטרת הדרישה מן המחזיק להודיע לעירייה על מצב הנכס היא להקל על העירייה ולא להטיל עליה חובת עריכת בדיקות שיקשו על פעולתה. עם זאת, איני סבור כי יש לפרש בדווקנות את מילות הסעיף ואם יתברר כי בפועל היו לנגד העירייה נתונים אודות מצב הנכס בעת משלוח חיובי הארנונה, אזי במקרה כזה יש לתת למחזיק את הפטור מאחר ועובדתית - הנכס ניזוק במידה שאין לשבת בו, אין יושבים בו בפועל ונתונים אלה בידיה בפועל של העירייה ללא כל צורך בבדיקה פוזיטיבית מבחינתה.

בעניין הנדון טענו המבקשים כי העירייה היא שדרשה כי הנכס ייהרס והיא שגרמה לניתוקו מן החשמל (סעיף 9 לסיכומי המבקשים).

עו"ד סגל העיד כי בתחילת שנת 1988 פנו אליהם מן העירייה ודרשו כי הנכס ייהרס. לבסוף נהרס המבנה בסוף שנת 1989 (עמ' 1 שורות 12-8 לפרוטוקול). עוד טען מר סגל כי העירייה היא שנתנה את ההוראה לא לחדש את החיבור לחשמל כיוון שהמבנה הוא מבנה מסוכן (עמ' 4 שורות 19-15).

עם זאת, לא מצאו לנכון המבקשים לזמן נציג מן העירייה עימו באו בדברים לעניין הריסת הנכס, לא הציגו כל מכתב דרישה להריסת הנכס משנת 1988 כנטען ולא הוצג בפני מסמך המעיד כי סיבת ניתוק הנכס ממערכת החשמל היא דרישת העירייה בגין מצב המבנה.

מן האמור לעיל עולה כי לא הוכח מלפני כי העירייה אכן ידעה פוזיטיבית שהמבנה ניזוק במידה שאין לשבת בו ושאין יושבים בו בפועל.

אפילו ידעה המשיבה כי לא ניתן היתר להמשיך הפעלת גן ילדים במקום אין הדבר מעיד על כך שבמקום נאסר על קיום כל פעילות אחרת מסוג אחר. מאחר והנכס ניזוק במידה שאין אפשר לשבת בו וכי אין משתמשים בו בפועל עובדה היא שעו"ד סגל עצמו מעיד שלאחר ניתוק הנכס ממערכת החשמל המשיך מר שרעבי להשתמש בו תוך התחברות למערכת החשמל בבניין הסמוך (סעיף 6 לתצהיר), ועובדה כי המשיכו להירשם צריכות מים גם לאחר סגירת הגן, עד דצמבר 85'.

מר וידר הודה כי לא ניסה לברר בפיקוח מה היה מצב המבנה ודבריו מתבססים על בדיקת תדפיסי מחשב בלבד (עמ' 5 שורות 11-9).

כאמור, החוק מחייב מתן הודעה לעירייה בגין מצב הנכס. התחקות אחר מטרת הדרישה בחוק הביאתני למסקנה כי גם הוכחת ידיעה בפועל אודות מצב הנכס מספקת לצורך מתן פטור. אולם אין להרחיב פרשנות הוראת הסעיף יתר על המידה ואין לקרוא לתוכה הוראה המחייבת מחלקה אחת בעירייה לברר במחלקות אחרות אודות מצב הנכס, שכן מתן פרשנות רחבה זו תייתר את ההוראה המפורשת ותסכל את המטרה שהיא הקלה על פעולת מערכת הגביה בעירייה.

כיוון שבתדפיסי המחשב לא הופיע כל תאור של מצב הנכס וכיוון שלא הוכחה מלפני ידיעת אגף הגביה בעירייה המוציא חיובי ארנונה אודות מצב הנכס לאשורו, אני מוצא כי לא עמדו המבקשים בדרישת סעיף 330 לפקודת העירייה להודיע לעירייה אודות מצב הנכס ולפיכך אין מקום לפטור אותם מחיובי הארנונה עד למועד הריסת הנכס בפועל.

באשר לטענת המבקשים כי נודע להם אודות החיובים רק בשנת 90' ומכאן משתמע שאלה כלל לא נשלחו קודם לכן - הרי שטענה זו נזנחה בסיכומיהם מאחר ובעמ' 4 שורה 24 לפרוטוקול הודה עו"ד סגל כי יתכן שהחיובים אכן נשלחו, אולם מאחר והנכס היה נטוש, והמען לשליחת מכתבים היה הנכס עצמו, לא הגיע דבר החיובים לידי המבקשים. מכל מקום - אין באי ידיעה זו כדי לפטור אותם מחובת התשלום החוקית.

לאור כל האמור לעיל אני מוצא כי אין מקום להצהיר כי חיובי הארנונה ביחס לנכס הנדון מבוטלים. לפיכך - הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ בערכם להיום.