פסק דין

1. בתובענה שבפני עותרת התובעת למספר סעדים הצהרתיים חלופיים שעיניינם ביטול מלא או חלקי של חיובים או היטלים שהוטלו עליה ע"י הנתבעת מכח חוק העזר לפתח תקוה (סלילת רחובות) 1987, לאחר ביצוע עבודות הרחבת כביש וסלילת מדרכות ברח' סגולה (כיום רח' גליס) אשר גובל בנכס של התובעת (גוש 6354 חלקות 122, 14, 13).

עבודות הסלילה שבוצעו בשנת 1993 הביאו להרחבה ושיפור הכביש בו מדובר באופן משמעותי והפיכתו לדרך רב מסלולית עם אי הפרדה בין שני כיווני הנסיעה ועם מדרכות משני צידיו, שלא היו קיימות קודם לכן.

החיוב הראשוני שהוטל על התובעת בגין סלילת המדרכות והכבישים היה גבוה מדי לטעמה והתבסס על מספר טעויות שנפלו בחישוב ההיטל. מספר פניות שלה לנתבעת הביאו לתיקון הטעויות ולהפחתת החיובים. לאחר תיקון הטעויות ביקשה התובעת מהנתבעת להפחית את ריבית הפיגורים והפרשי ההצמדה שהתווספו לחיובים (המוטעים). הנתבעת נענתה לבקשה של התובעת, באופן חלקי והפחיתה סכום כולל של -.30,000 ₪ מתוך הסכום הכולל של ריבית הפיגורים והפרשי ההצמדה בו חויבה התובעת.

התובעת לא השלימה אף עם החיוב המוקטן ועל כן היא עותרת, בתובענה שבפני, להצהרה לפיה אין היא חייבת לשלם סכום כלשהו בגין היטל הכבישים שהושת עליה. כסעד חילופי היא עותרת להצהרה לפיה ההיטל המירבי שעליה לשלם בגין סלילת כבישים עומד על 35% ולא 60% על פי עמדת הנתבעת.

הצהרה נוספת לה עותרת התובעת היא לביטול החיוב בגין ריבית פיגורים שהושת עליה.

הנתבעת חולקת על טענות התובעת ומבקשת מבית המשפט לדחות את כל תביעותיה.

כאן המקום לציין כי אין התובעת חולקת (לא בכתב התביעה ולא בסיכומיה) על חיובה בהיטל בגין סלילת מדרכות ועל שיעור החיוב לאור העובדה כי לא היו קיימות כלל מדרכות לאורך הכביש לפני שהן נסללו לראשונה ע"י הנתבעת. על אף זאת נמנעת התובעת מלשלם את ההיטל בגין המדרכות מהטעמים שלא הובהרו ולא הוסברו. מטעם זה, כך לטענת הנתבעת, צובר חשבונה של התובעת ריבית פיגורים והפרשי הצמדה אותם מבקשת התובעת לבטל.

2. טוענת התובעת כי אין לחייבה כלל בהיטל כבישים עבור עבודות הרחבת הכביש משום שהתנאים הקבועים לחיוב כזה בחוק העזר לפתח תקוה (סלילת רחובות) משנת 1987 לא התקיימו במקרה זה.

סעיף 5 לחוק העזר מטיל חיוב בגין סלילת רחובות ומדרכות בשיעורים הקבועים בחוק על כל "נכס גובל" עם הכביש או המדרכה שנסללו או הורחבו (ראה הגדרות נכס גובל בסעיף ההגדרות).

טוענת התובעת כי הכביש הגובל בנכס נסלל לראשונה בשנות ה-50 ובגין סלילה זו היא חוייבה ואף שילמה את "דמי ההשתתפות" (כך כונה היטל הסלילה לפני חוק העזר משנת 1987).

משכך, אין לחייב בהיטל נוסף עבור הרחבה מאוחרת של הכביש שנעשתה ב-1993. כך ניתן להסיק, לדעתה, מהוראת סעיף 6 (ה) לחוק הקובע:

"נהרס בניין קיים לאחר התחלת הסלילה והוקם בניין חדש במקומו, יחוייב הבעל בהיטל בעד הבנייה החדשה בשיעורים הקבועים בתוספת, לפי ההפרש שבין השטח של הבניין החדש כמפורט בהיתר הבנייה לבין השטח של הבניין הנהרס ובלבד שהבניין הנהרס חוייב בדמי השתתפות בהוצאות סלילת הרחוב או בהיטל לפי חוק עזר זה".

הוראה זו מתייחסת, אמנם, למקרה בו נהרס בניין ישן והוקם חדש במקומו, שאז יחוייב בעל הנכס, ששילם בעבר "דמי השתתפות" בגין הסלילה, בהיטל רק עבור תוספת הבניה. אולם, כך לטענת התובעת, יש להחיל הוראה על דרך של "קל וחומר" גם על הנכס הנדון, על אף שהוא לא נהרס מעולם ולא נבנה חדש במקומו. מכוחה של הוראה זו ועל פי הפרשנות שניתנה ע"י התובעת, יש לפטור אותה כליל מתשלום היטל עבור הרחבת הכביש שהחלה ב-1993. אם מחוקק המשנה הביא בחשבון את תשלום דמי ההשתתפות בעבר ו"ניכה" אותם, למעשה, מהחיוב ה"חדש" בגין הרחבת הכביש, במקרה שנבנה "חדש" במקום "ישן", סביר להניח, כך לטענת התובעת, כי במקרה שהבניין הישן עומד על תילו בעת ההרחבה ושולמו ע"י בעליו דמי השתתפות בגין הסלילה הראשונית, לא יהיה חייב הוא כלל, בהיטל נוסף עבור ההרחבה, שכן לא נוצר כל "הפרש" בין שטח הבנין הישן והחדש.נ

3. טענה זו של התובעת אין בידי לקבל.

הוראת סעיף 6(ה) מתייחסת, כאמור, לתשלום ההיטל במקרה בו נהרס בנין ישן הנמצא בנכס (אשר בגינו שולמו דמי השתתפות או היטל סלילה) ונבנה חדש במקומו בשטח גדול יותר. אין כל התייחסות בהוראה זו, למקרה, כמו זה שבפני, היינו שהמבנה המקורי (הישן) עמד ו/או עומד עדיין על תילו בעת הרחבת הכביש בשלב מאוחר יותר. לא ניתן להסיק אחרת לא על דרך "קל וחומר", כפי שטוענת התובעת, ולא בדרך פרשנית אחרת. אימוץ טענת התובעת תעשה פלסתר את הוראות חוק העזר משנת 1987 ותסתור במפורש את כוונת המחוקק ותכליתן של הוראות המעבר שקבע המחוקק, במיוחד את הוראת סעיף 9 (א) שבו הקובע מעין הוראת מעבר כדלהלן:

"חוייב בעל הנכס החייב בהיטל, בתשלום דמי השתתפות בסלילת כביש בהתאם לחוק העזר שהיה קיים בתוקף לפני חוק עזר זה והחליטה העיריה להרחיב אותו כביש על פי חוק עזר זה יחולו הוראות אלה..."

הוראה זו (לרבות סעיפי המשנה שבה אליהם אתייחס בהמשך) מתייחסת במפורש למקרה כמו זה שלפנינו.

במקרה שבו חוייב הנכס בעבר בגין סלילת כביש ישלם בעליו היטל בשיעור מוקטן יותר (כמפורט בסעיף 9 א' 3-1) אם וכאשר הכביש יורחב על פי החלטת העיריה.

שני התנאים שבהוראה הנ"ל התקיימו במקרה שלפני:

א. הרחבת הכביש בוצעה על פי החלטת העיריה וביוזמתה - אין על כך מחלוקת בין הצדדים.

ב. מניח אני כי גם התנאי השני קויים, היינו שהתובעת שילמה בזמנו דמי השתתפות עבור סלילת הכביש המקורי בשנות החמישים. כך על אף הסתייגותה של העיריה בענין זה וטענתה כי לא הוכח כלל ביצוע תשלום זה ע"י התובעת.

מקובלת עלי טענת התובעת כי העלאת טענה זו ע"י העיריה בשלב הסיכומים מהווה שינוי חזית ברור שכן היא לא נטענה כלל בכתב ההגנה. לפיכך, ומטעם זה יש להתעלם ממנה.ב

זאת ועוד: יש תימוכין בעדויות ובראיות שהוצגו בפני על חיוב התובעת בזמנו בתשלום דמי השתתפות.

התנאים המנויים בסעיף 9 (א) מתקיימים, איפוא, במקרה שלפני, ועל כן יש לחייב את התובעת בתשלום היטל בגין הרחבת הכביש לפי השיעורים שפורטו בו.

לא ניתן, איפוא, לפטור את התובעת מתשלום היטלים בגין הרחבת הכביש שבוצעה כאמור ב-1993. אין סימוכין לכך בחוק העזר משנת 1987 ולא ניתן ליצור "פטור" בענין זה יש מאין, על דרך פרשנית כזו או אחרת, אשר תעוות את לשון הכתוב ואינה תואמת את תכליתו של חוק העזר משנת 1987.

4. עתירה חלופית בפי התובעת:

טוענת היא כי גם אם תחוייב בתשלום היטל הכבישים הרי שלפי סעיף 9 (א) (2) לחוק העזר הנ"ל עליה לשלם 35% בלבד מהיטל שהיה עליה לשלם אלמלא נסלל הכביש שהורחב קודם לכן, שכן רוחבו הממוצע של הכביש המקורי (הסלול) עמד על 10.50 מטר ועל כן וכאמור בסעיף 9 (א)(2) הנ"ל יש לחייבה ב-35% בלבד.

הנתבעת טוענת, לעומת זאת, כי רוחבו הממוצע של הכביש המקורי עמד על כ-6 מטר בלבד ועל כן שיעור החיוב עומד על 60% לפי סעיף 9 (א)(1) לחוק.

הצדדים נחלקו, איפוא, בשאלה מה היה רוחבו הממוצע של הכביש ערב ההרחבה או לפי גירסת הנתבעת, מה היה רוחב הכביש אשר בגינו שולמו בעבר דמי השתתפות או דמי סלילה.

התובעת תמכה טענתה בדבר רוחב הכביש על חוות דעתו של המודד ברנרד גטניו (ת/2). מנגד, התבססה הנתבעת על חוות דעת של המודד צביקל לגבי אותו רחוב שהוגשה במסגרת תובענה אחרת שהתנהלה בבית משפט השלום כפר-סבא.

עיינתי בחוות הדעת ובחנתי את דברי המומחים והסבריהם במהלך חקירתם הנגדית ע"י ב"כ הצדדים תוך כדי כך התייחסתי לטענת הנתבעת כי לצורך קביעת שיעור ההיטל לפי סעיף 9(א) יש לקבוע את רוחבו הממוצע של הכביש "שבעדו שולמו הוצאות סלילה" ולא את רוחבו הממוצע כפי שהיה סמוך לפני הרחבתו.

אין ספק כי רוחבו הממוצע של הכביש לצורך קביעת שיעור ההיטל בגין הרחבתו הוא הרוחב שבגינו שילם בעל הנכס דמי השתתפות. כך נקבע במפורש בהוראות סעיף 9(א)(1),(2) ו-(3).

עם זאת מתעורר קושי לקבוע מהו רוחב ממוצע זה, שכן מדברי המומחים והעדויות שהושמעו בפני עולה כי הכביש (רח' סגולה) הורחב מדי פעם בתקופות שונות במקומות נקודתיים שונים, בעיקר ע"י בעלי נכסים סמוכים (מכון דרום למשל), על מנת לפתור בעיות אחרות של בעל נכס זה או אחר לאורך הכביש. לא ברור כלל אם בגין הרחבות אלה, או חלקן, שולמו דמי השתתפות או היטלי סלילה. אין על כך רישומים אצל הנתבעת ולא הוצגו בפני ראיות בענין זה ע"י מי מהצדדים.

בנסיבות אלה ועל רקע זה נראית לי סבירה ואמינה יותר חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת, מ. צביקל, אשר קבע על סמך עיון במפות, תרשימים ותצלומי אוויר, כי רוחבו הממוצע של הכביש הסלול המקורי היה כ-6 מטר לפני שהוא הורחב ב-1993 (עם סטיה של 0.5 מטר לכל כיוון).

ניתן להניח, אם כך, כי זה היה הרוחב הממוצע של הכביש שבגינו שולמו בזמנו דמי השתתפות ע"י בעלי הנכסים הגובלים והתובעת בכלל זה.

קביעותיו, מסקנותיו והנמקותיו של מ. צביקל מקובלות עלי, כאמור, ואני מעדיפן על קביעותיו של המודד גטניו, אשר הנמקותיו והסבריו לא נשמעו משכנעים.

מעיון בחוות הדעת ומתוך התרשמות מהסבריהם של המומחים בבית המשפט, עולה כי עבודתו של המודד צביקל היתה יסודית, מקצועית וזהירה יותר מזו של גטניו.

אינני סבור, אמנם, כי קביעותיו של צביקל הן מדוייקות עד מאוד, אך הן משקפות את המציאות שהיתה יותר מאלה של גטניו ועל כן יש להעדיפן ולקבוע ממצאים עובדתיים על פיהן.

זאת ועוד: אם נעיין בחוות דעתו של גטניו (ת/2) נגלה כי בקביעתו בדבר רוחבו הממוצע של רח' סגולה (רח' גליס דהיום) הוא 10.52 מטר, לא ציין הוא לאיזה תקופה מתייחסת קביעה זו. עולה, אמנם, מחוות דעתו כי הקביעה נעשתה על סמך מדידות שביצע המומחה לצורך תכנון מפורט של רח' סגולה בשנים 89-88, אך אין ציון מפורש של התקופה בה היה רוחבו הממוצע של הכביש במידה שקבע.

המשתמע מכך הוא כי המומחה לקח, כנראה, בחשבון, לצורך חישוב הרוחב הממוצע לכל אורך הכביש, את כל ההרחבות והסלילות המקומיות או הנקודתיות שבוצעו, עם השנים, לאורך הכביש ע"י בעלי הנכסים עצמם, ללא שקיבלו אישור העיריה וללא ששילמו דמי השתתפות או היטלי סלילה עבור כך (עד 89-88). הכללת שטחי סלילה אלה לצורך קביעת הרוחב הממוצע של רח' גליס לכל אורכו, אינה משקפת את רוחבו הממוצע (הסלול) האמיתי של הכביש, לצורך חישוב ההיטל לפי סעיף 9(א) הנ"ל, היינו, את רוחבו הממוצע המקורי אשר בגין סלילתו שולמו ע"י בעלי הנכסים דמי השתתפות או היטלים על פי החוק.

גם מטעם זה לא ניתן לבסס את קביעת רוחבו הממוצע של רח' גליס לצורך חישוב היטל הסלילה, על חוות דעתו של גטניו.

שלא כמו גטניו, צביקל ציין בחוות דעתו והבהיר במהלך חקירתו כי הוא לא לקח בחשבון את ההרחבות "הפירטיות", כאמור. עובדה זו מחזקת, אף היא, את אמינותה של חוות דעתו.ו

אני מאמץ, איפוא, את קביעתו של המודד מ. צביקל בדבר רוחבו הממוצע של רח' גליס (כ-6 מטר). על בסיס קביעה זו יש לחייב את התובעת בתשלום היטל סלילת כביש לפי סעיף 9(א)(1), היינו היטל בשיעור 60% כמפורט שם.

5. עוד עותרת התובעת לביטול חיובה בריבית פיגורים והפרשי הצמדה ע"י הנתבעת, לאור התקלות והטעויות הרבות שנפלו בחישוב שיעורי ההיטל.

אכן נפלו תקלות וטעויות ואלה תוקנו ע"י הנתבעת מספר פעמים עוד בטרם פניית התובעת לערכאות. הנתבעת התחשבה בנסיבות אלה ובשלב מסויים (בדצמבר 1998) הציעה לתובעת הפחתה של -.30,000 ₪ משיעור החוב על חשבון הריבית והפרשי ההצמדה שהצטברו עד אז, וזאת בתנאי שיתרת החוב תשולם במלואה.

הנתבעת לא נענתה להצעה זו ולא שילמה עד היום את החיוב שהוטל עליה בגין סלילת או הרחבת הכביש. היא אף נמנעה מלשלם עד היום את ההיטל שהושת עליה בגין סלילת מדרכות, עליו אין היא חולקת כלל.

בנסיבות אלה לא מצאתי כל טעם או הצדקה להעתר לבקשת הנתבעת לבטל את חיובה בתשלומי ריבית והפרשי הצמדה. חיובים אלה הושתו עליה מכח החוק [חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"מ-1980] עקב אי תשלום היטל הסלילה שהוטל עליה. היא נמנעה מלשלם עד היום גם את אותו חלק מההיטל שלא היה, למעשה, שנוי במחלוקת ועל כן לא יהיה זה מוצדק ובניגוד להוראות החוק לבטל את חיובה, כאמור.

6. סוף דבר:

תביעותיה של התובעת לסעדים הצהרתיים, כמפורט בכתב התביעה, לרבות עתירותיה לסעדים ההצהרתיים החלופיים, נדחות.

התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.30,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן בלשכתי בהעדר הצדדים ביום 21.9.03.

נ. ישעיה, שופט