המועצה המקומית זכרון יעקב
נגד
רפאל יניב
בית משפט השלום חדרה
בפני כבוד השופטת תמר נתנאל
[31.7.2002]
מ. נחליאלי בשם התובעת
יורם ספרן בשם הנתבע
רקע
1. תיק זה החל בתביעת המועצה המקומית זכרון יעקב (להלן: "המועצה") כנגד יניב רפאל (להלן: "יניב") בגין חוב ארנונה מים וביוב לשנת 1999 וארנונה לחודשים 00/ 4-1 בסך כולל של 4,868.9 ש"ח, בנוגע לבית אשר נבנה על ידו בשכונת גבעת עדן שלב ב', זכרון יעקב, הידוע כמגרש 91 בחלקה 1, חלק 2, אשר בגוש 11287 (להלן:ו "היחידה של יניב"). תביעת המועצה הוגשה ביום 13.3.00.
2. ביום 14.5.00 הגיש יניב כתב הגנה וכן תביעה שכנגד, בהם טען כי המועצה גרמה לו נזקים בכך שסירבה להתקין מד מים ביחידה שלו, למרות שלא היתה לכך כל מניעה, ולמרות חובתה, על פי החוק, להתקין את מד המים, לאחר שנדרשה ושולמה אגרת התקנה, וכן הגיש תביעה שכנגד בגין הנזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בגין אי חיבור מד המים.
העובדות
3. בניית היחידה בחלק 1, הצמודה ליחידתו של יניב הסתיימה עוד קודם לסיום בניית היחידה של יניב, והיתה שייכת לאחיו של יניב, אבי רפאל (להלן:נ "אבי"). שתי היחידות הינן, למעשה, קוטג' דו משפחתי.
4. מר צבי רפאלי (להלן:ב "צבי") שהינו אביהם של אבי ויניב עזר לבניו בבניית יחידותיהם הנ"ל, ואף פנה בשמם למועצה ולגופים שונים אחרים, בכל הנוגע לבניה ולסידורים השונים הכרוכים בכך.
5. ביום 17.6.98 הוצא טופס 4 לשתי היחידות יחדיו, זו של אבי וזו של יניב. (נספח ה' לתצהירו של צבי).
תחילה הסתיימה, כאמור, בניית יחידתו של אבי והיא נמכרה, ביום 7.7.98 להימנותא בע"מ (מוצג ת/2). המוכרים – אבי ואשתו, התחייבו למסור לקונה את החזקה ביחידה בתוך 30 יום מחתימת ת/2.
ביום 29.4.99 שולמה אגרת התקנת מים לשתי היחידות, ע"ש אבי ויניב (נספח ו' לתצהירו של צבי), אולם מד המים ביחידה של אבי כבר היה מותקן קודם לכן, עוד מתחילת הבניה בשנת 1988, ושימש לצורך הבניה.
כאשר עובדי המועצה הגיעו למקום, בשנת 1999, על מנת להתקין את מד המים ליחידה של יניב, הם הבחינו, לטענתם, כי מד המים ביחידה של אבי הוזז ממקומו ולפיכך סירבו להתקין את מד המים ביחידה של יניב.
בעקבות כך התנתה המועצה את התקנת מד המים ביחידה של יניב, בהחזרת מד המים ביחידה של אבי למקומו המקורי, ופנתה אל צבי בדרישה כי יעשה כן.
6. למרות פניותיו של צבי למועצה בהן הכחיש שהוא הזיז את מד המים ולמרות הודעותיו למועצה כי היחידה של אבי נמכר להימנותא בע"מ, כשנה קודם לכן, וכי אין לצבי או לאבי זכות להכנס לשטח, המשיכה המועצה ודרשה מצבי להזיז את מד המים ביחידה של אבי, כתנאי להתקנת מד מים ביחידה של יניב.
רק ביום 8.2.00, לאחר שביום 1.8.00 נשלח למועצה מכתב עו"ד בשמו של יניב, הוזז מד המים ביחידה של אבי, והותקן מד מים ביחידה של יניב.
7. ביום 12.11.00 שילם ע"י צבי, סך של 5,110 ש"ח, תחת מחאה, בגין החובות, של היחידה של יניב, להן טענה המועצה (ואשר בגין חלקם הוגשה התביעה בתיק זה), שכן, בינתיים, ביום 4.5.00 נמכרה גם היחידה של יניב לקק"ל, על פי הסכם פשרה – מוצג נ/1) וללא התשלום לא ניתן היה להעביר את הזכויות ביחידה לקק"ל.
(התשלום - נספחים יא' – יג' לתצהירו של צבי).
8. בטרם ניתן טופס 4 נערכה, ביום 7.6.98, בדיקה של המקום ע"י עובדי המחלקה הטכנית מטעם המועצה, ומד המים ביחידה של אבי נמצא במקומו הנכון (נספח ד' לתצהירו של צבי). רק לאחר מכן, ביום 17.6.98, ניתן טופס 4.
המחלוקות
9. שתי המחלוקות היחידות בין הצדדים, בשאלת האחריות, הן מי הזיז את מד המים ביחידה של אבי, ומי החזירו למקומו וכן, האם היתה המועצה רשאית להתנות את התקנת מד המים ביחידה של יניב, בהחזרת מד המים ביחידה של אבי למקומו המקורי.
מעבר לכך חולקת המועצה על הנזקים להם טוען יניב.
דיון בשאלת האחריות
10. אשר למחלוקת העובדתית –
המועצה לא הוכיחה כי צבי, אבי או יניב הזיזו את מד המים ממקומו. עובדי המועצה הגיעו למקום לאחר הזזת מד המים והחליטו כי הדבר נעשה ע"י "בעל הבית" ומאחר שהכירו, לדבריהם, את צבי כבעל הבית הסיקו כי הוא זה אשר עשה זאת.
ב"כ המועצה טוען כי על פי הראיות הנסיבתיות יש לקבוע כי צבי הוא זה אשר הזיז את מד המים, ומבקש לסמוך על כך שעל פי חוזי המכר של היחידות היה על המוכרים לבצע עבודות נוספות ביחידות, ומכאן מסקנתו שהזזת מד המים נעשתה ע"י צבי במסגרת פעולות הפיתוח.
לא אוכל לקבל מסקנה זו.
לא רק שלא הוכח האינטרס של צבי להזיז (בשם אבי) את מד המים, לאור כך שהיחידה של אבי נמכר מיד לאחר סיום בנייתה, אלא שהנסיבות העובדתית מצביעות על אפשרות אחרת, סבירה לא פחות ואולי אף יותר; כאמור – עובדי המועצה עצמם בדקו את מיקום מד המים ביום 7.6.98, חודש ימים בלבד לפני שהיחידה של אבי נמכר לקק"ל, וכחודשיים לפני מסירת החזקה בה להימנותא בע"מ, ואילו הזזתו התגלתה כ- 8 חודשים לאחר מכן.
בהחלט קיימת אפשרות סבירה כי המחזיק ביחידה מטעם הימנותא בע"מ הוא זה אשר הזיז את מד המים. למרות זאת ולמרות שצבי הודיע למועצה כי היחידה נמכרה וכי אין לו גישה לשטח, לא טרחה המועצה לברר עם המחזיקים ביחידה שמא הם הזיזו את מד המים ממקומו.
גם לגבי החזרת מד המים למקומו המקורי – המועצה לא הוכיחה כי הדבר נעשה ע"י צבי, יניב או אבי. למרות טענת עדי המועצה כי הם יודעים מי הזיז חזרה את מד המים עבור צבי, ולמרות הכחשת צבי, לא טרחה המועצה להביא את אותו אדם להעיד, דבר הפועל לרעתה.
מאחר שדרישת המועצה להזזת מד המים ביחידה של אבי נעשתה כאשר יחידה זו כבר לא היה בבעלותו ובחזקתו של אבי, היה על המועצה להפנות דרישתה אל הבעלים ו/או המחזיקים ביחידה באותו זמן ולא אל צבי.
כך – גם על פי חוק העזר לזכרון יעקב בדבר הספקת מים, אשר צורף ע"י ב"כ המועצה לסיכומיו (להלן:ו "חוק העזר").
מאחר שאין חולק כי מד המים ביחידה של אבי היה, אותה עת, בחזקתה של הימנותא בע"מ, ומאחר שהגדרת "צרכן" בחוק העזר קובעת כי צרכן הוא אדם המחזיק ברשת פרטית, כולה או מקצתה, הרי שעל פי סעיף 11 לחוק העזר היה על המועצה להתריע, בכתב, בפני הצרכן, דהיינו – בפני הימנותא בע"מ, ואין חולק כי לא עשתה זאת.
11. האם היתה המועצה זכאית להתנות את התקנת מד המים ביחידה של יניב, בהחזרת מד המים ביחידה של אבי למקומו –
צודק ב"כ התובע בטענתו לפיה, מאחר שהתמלאו כל התנאים לחיבור מד מים ליחידה של יניב, ולאור כך שטענת המועצה היא כי, למרות זאת, נשללה זכותו של יניב לחבור מד המים בשל פעולה בלתי חוקית אשר נעשתה על ידי צבי, מטעמו, על המועצה החובה להוכיח טענה זו.
המועצה לא עמדה בחובת ההוכחה המוטלת עליה.
ראשית אומר כי הטענה לפיה הכירה המועצה את צבי כבעל כל הבית, ועדותם של עדי המועצה לפיה הם הכירו את צבי כבעל הבית ו"לא היתה אפשרות אחרת", תמוהות ביותר. "האפשרות האחרת" עולה ממסמכי המועצה עצמה, ומהאישורים השונים אשר הוצאו על ידה, בהם רשומים אבי ויניב כבעלי היחידות ולא צבי.
לאור כך אין כל ספק שהיה ידוע למועצה היטב, מי רשום כבעלים של כל אחת מיחידות הקוטג' הדו משפחתי.
לא הייתי באה בטרוניה אל המועצה על כך שהפנתה מכתב כזה או אחר אל צבי, בהיותו מי אשר טיפל, למעשה, בכל הכרוך בעניני הבניה, אולם משבאה המועצה לשלול מיניב את זכותו להתקנת מד מים, עליה לוודא שהיא זכאית לעשות כך על פי הדין.
ב"כ המועצה מצביע בסיכומיו על כך שהמועצה התייחסה לשתי היחידות כאל בית אחד וטוען כי, מאחר שצבי "ניהל את ענייני הדו משפחתי על כל הכרוך והמשתמע מכך - לזכות או לחיוב", יש לראותו כאחראי עבור שניהם.
כן מפליג ב"כ המועצה, ארוכות, בתיאור המצב העובדתי בשטח ופועלו של צבי עבור שני בניו, והאופן בו הציג צבי את עצמו, ואף מפנה לחוק השליחות, אולם כל טענתו המשפטית היא כי לאור פעילותו של צבי עבור שני בניו, "היקף השליחות של מר רפאל ע"י אבי ויניב בכל הנוגע לדו משפחתי הינה בלתי נפרדת לחיוב או לזכות".
טענתו העובדתית של ב"כ המועצה לפיה פעל צבי, בכל האמור לעיל, עבור שני בניו, נכונה. על כך אין חולק.
אולם על איזה כלל משפטי מסתמך ב"כ המועצה בטענתו כי בשל כך, בשל היות צבי שלוח של שני בניו, יש לייחס מעשה אשר עשה עבור האחד, ביחידתו הוא (גם אילו היה המעשה נעשה על ידו עבור אחד מבניו, דבר שכאמור לא הוכח) כשולל את זכותו של האחר ביחידתו של האחר, זאת לא אבין.
12. אין חולק כי יניב היה זכאי, במועד הרלבנטי, להתקנת מד מים ביחידתו וכי המניעה היחידה להתקנת מד המים היתה הזזת מד המים ביחידתו של אבי.
בנסיבות אלה לא היתה רשאית המועצה לסרב להתקין את מד המים ביחידתו של יניב. הבעלויות של אבי ויניב בכל אחת מיחידות הקוטג' היו נפרדות, מה גם שכאמור, במועד הרלבנטי היחידה הראשונה כבר לא היתה כלל בבעלותו או בחזקתו של אבי.
גם אילו היתה היחידה הראשונה, עדיין, בבעלותו של אבי, לא היתה רשאית המועצה להתנות התקנת מד מים ביחידה השניה, של יניב, בהזזת שעון מים ביחידה של אבי.
גם אילו היתה המועצה מוכיחה שצבי הזיז את שעון המים ביחידה של אבי, הרי פעולתו זו יכולה להיות רק פעולה בשליחותו של אבי ולא בשליחות של יניב.
כיצד יכולה פעולתו של צבי ביחידתו של אבי (גם אילו היתה כזו) למנוע זכות חוקית כלשהי מיניב, ביחידתו הוא – למועצה ולבא כוחה פתרונים.
אין כל אפשרות "לאחד" את השליחות, כפי שמנסה ב"כ המועצה לטעון. איחוד כזה אינו נובע מחוק השליחות והוא בניגוד לזכויות יסוד ולזכות הקנין של כל אחד מהאחים ביחידתו הוא.
לפיכך, אני קובעת כי, בסרבה להתקין את מד המים ביחידתו של יניב, פעלה המועצה שלא כדין. לפיכך אין המועצה זכאית לתשלום מיסים כלשהם, או מים, עבור יחידה זו בתקופה בה סירבה לחבר את מד המים, ובנוסף עליה לשאת בנזקים אשר נגרמו ליניב בשל כך סירובה.
נזקי התובע שכנגד
13. דמי שימוש ראויים –
כאמור – התשלום עבור מד המים ליחידה של יניב בוצע ביום 29.4.99.
מד המים רק ביום 8.2.00.
לפיכך, ומאחר שללא מד מים לא נינתן לגור ביחידה ואף לא ניתן למכרה, כפי שחפץ יניב לעשות, ואף עשה בפועל, על המועצה לשלם ליניב דמי שכירות ראויים עבור היחידה לתקופה הנ"ל, דהיינו – בגין 8 חודשים ו- 9 ימים.
יניב צירף לתביעתו חוו"ד שמאית אשר קבעה כי דמי השכירות הראויים הינם בשיעור של 700$ לחודש. השמאית לא נחקרה על חוות דעתה וחוות הדעת לא נסתרה ולפיכך יש לחייב את המועצה לשלם ליניב דמי שכירות ראויים בסך של 5,810$ שהם 27,300 ש"ח.
החזר מיסים אשר שולמו עבור התקופה בה מד המים טרם חובר –
אין חולק כי ביום 12.11.00 שולמו כל החובות, תחת מחאה.
על המועצה להחזיר ליניב סך של 4,869 ש"ח (שהוא, על פי האמור בתביעתה, סכום החובות עד ליום 8.3.00), כשסכום זה משוערך.
אציין כי, אמנם, קיים הפרש של חודש ימים, אולם מאחר שהמועצה לא הוכיחה מהו שיעור הארנונה עבור חודש זה, אין לזכותה בכל סכום שהוא.
מאידך – לא אוכל להיעתר לדרישת ב"כ יניב בסיכומיו לחייב את המועצה להחזיר לתובע את הסך של 3,240 ש"ח אשר שולם על ידו מראש, ביום 16.5.99, על פי נספח יד' לתצהירו של צבי, עוד טרם ידע כי המועצה לא תחבר את מד המים, שכן התביעה שכנגד אינה כוללת דרישה כזו.
כמו כן זכאי התובע לפיצוי בגין הטרחה הטרדה ועגמת הנפש אשר נגרמה לו בשל האמור לעיל. הסך של 2,000 ש"ח אשר נתבע על ידו הינו סביר ואפסוק לו סכום זה.
14. התוצאה היא שאני דוחה את התביעה, מקבלת את התביעה שכנגד ומחייבת את המועצה )הנתבעת שכנגד) לשלם ליניב (התובע שכנגד) את הסכומים דלקמן:נ -
א. סך של 27,300 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ב. סך של 4,869 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.3.00 ועד התשלום המלא בפועל.
ג. סך של 2,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ד. סך של 1,755 ש"ח אשר שילם התובע עבור חוו"ד השמאית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.8.01 ועד התשלום המלא בפועל.
ה. אגרת המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה ע"י התובע ועד החזרה המלא בפועל.
ו. שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום כ"ב באב, תשס"ב (31 ביולי 2002), בהעדר.
תמר שרון – נתנאל, שופטת