עת"מ 1097/03

הוועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון - העותרת

נגד

1. ועדת הערר המחוזית - מחוז חיפה

2. עמיחי ישראל

3. נזימה יחזקאל

4. יעקב ויצמן

5. עירן סלומון

6. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה

7. החברה לתשתיות זורמות פרדס חנה כרכור בע"מ

8. משרד הבריאות - מחוז הצפון - המשיבים

בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

בפני כבוד השופטת ש' וסרקרוג

[1.12.2003]

בשם העותרת – עו"ד צחי בן עיון
בשם המשיבים מס' 1, 6 ו-8 - עו"ד גב' צפרירה שכטר, סגנית פמ"ח
המשיב מס' 2 – בשמו ובשם משיבה מס' 3
בשם משיבים מס' 4 ו– 5 - עו"ד גד שטילמן
בשם משיבה מס' 7 – משה לבקוביץ, מנהל המשיבה

פסק דין

1. העותרת (להלן: הוועדה המקומית) מפנה עתירתה כנגד החלטת המשיבה מס' 1 (להלן: ועדת הערר), אשר קיבלה את כתבי הערר שהוגשו על-ידי המשיבים 2-5 – על-פי הפירוט שיובא להלן – וביטלה את החלטת הוועדה המקומית, אשר סירבה להוציא למשיבים היתרי בנייה, והתנתה הוצאתם, בתנאים שונים, אשר כללו, בין היתר, השלמה והסדרה של התשתיות, וכן הכנה ורישום תוכנית חלוקה של המגרשים השונים שבמתחם התוכנית הרלוונטית.

התכנית הרלוונטית היא תוכנית ש/במ/521 (להלן: התוכנית).

מדובר בתוכנית שאושרה עוד ב- 31/2/92. על-פי התוכנית יועד המתחם לבניית 280 יחידות דיור (יח"ד) לבנייה. נציג הוועדה המקומית אישר בפני וועדת הערר, כי מתוך ה- 280 יח"ד, הוצאו כבר היתרים לכ- 200 יח"ד במתחם נשוא הערר (ראה סעיף 20 לעתירה ונספח ע/1).

נתייחס לבקשות שהוגשו על-ידי המשיבים השונים, תוך התייחסות לטענות הצדדים, ובמידת הצורך, ייווספו הערות כללית. תיק ערר 258/02 – ערר זה מתייחס למשיבים 2 ו- 3

3. משיבים אלה הגישו בקשה למתן היתר בגוש 10107 חלקה 51 מגרש 55/7, ברחוב יהלום שבפרדס חנה. הבקשה להיתר היא להקים בית דו-משפחתי, דו-קומתיים, וזאת לפי תכנית ש/במ/521.

3.1 בהחלטה שניתנה על-ידי הוועדה המקומית בבקשה להיתר נקבע:

"1. הבקשה כלולה במתחם "פרחי הדר" ש/521 אשר לא הושלמו בו ההליכים ההכרחיים למתן היתר בנייה.

2. לא הושלם הרישום עפ"י אח"ש 709.

3. לא הושלמו הסדרת התשתיות ע"י המועצה וע"פ תכנית בינוי מאושרת.

4. בבקשה לא הוסדר נושא הניקוז בתיאום עם המועצה המקומית.

5. לאור האמור לעיל, מחליטה הוועדה לדחות את הבקשה עד להשלמת הטיפול בנושאים שנזכרו לעיל".

3.2 ועדת הערר, קיבלה כאמור את הערר שהגישו המשיבים וקבעה:

- מגרש המשיבים מצוי ברחוב שבו הוצאו היתרי בנייה רבים והאזור מצוי במרכז המתחם, שלגביו הוצאו היתרי בנייה רבים;

- לא נמצא כל בסיס לדרישת הוועדה המקומית לחייב את המשיבים הנ"ל, שהם בעלי המגרש הבודד, להסדיר את רישום חלוקת המגרשים לרבות 200 יחידות דיור שלגביהם כבר הוצאו היתרי בנייה. דרישת הועדה המקומית בנושא זה היא שערורייתית, בלשון המעטה;

המועצה המקומית חתמה על הבקשה להיתר, במקום שבו נאמר שאין לרשות המקומית התנגדות למתן ההיתר. ממילא המסקנה המתבקשת היא, כי המועצה המקומית אינה מתנגדת להוצאת היתר, וזאת מבלי לומר דבר לגבי תשתיות.

ועדת הערר הוסיפה וציינה, כי לאור הבניה רבת ההיקף, שנעשתה בשטח, הטענה כי לא ניתן לאשר את הבניה המבוקשת, אינה מתקבלת על הדעת.

3.3 טענת הועדה המקומית היא, שועדת הערר התעלמה מכך שמדובר בתוכנית שאושרה בהתאם לחוק הליכי תכנון ובנייה (הוראת שעה), תש"ן-1990, כאשר הועדה המקומית לא הייתה צד לתכנית ולא אישרה אותה, כפ שנעשה לגבי תוכניות אחרות, ולכן לא נתנה דעתה מראש לצרכים שונים ולנושאים אחרים המחייבים הסדר כולל, כגון: תשתיות, והסדר רישום החלוקה.

בנסיבות אלה, יש להתיר לה לעשות שימוש בסמכותה כרשות מינהלית ולשנות ההחלטה, לפיה הוצאו היתרים, ללא התניית הכנת תוכנית חלוקה ורישומה.

תיקי ערר 260/02 ו- 276/02:

4. המשיב מס' 4 הגיש לוועדה המקומית בקשה להקמת בית מגורים דו-משפחת דו-קומתי בבנייה חדשה המצויה במתחם התוכנית ש/521

הועדה המקומית דחתה הבקשה, לאחר שערכה ביקור במקום בקובעה:

"...מעיון בהערות חברת ריסט והמועצה המקומית עולה, כי האזור סובל מהעדר תשתיות, פיתוח ניקוז, מים ביוב ונגישות – וכי לא נעשו הכנות לחיבור מים וביוב למגרשים הנמצאים במיבנן. הבקשה מציעה גם שינוי מתכנית הבינוי שהוגשה לועדה בישיבה זו".

על החלטה זו הגיש משיב מס' 4 ערר לועדת הערר (ערר מס' 260/02).

המשיב הדגיש, כי מדובר באחד המגרשים האחרונים שטרם נבנה בשכונה " פרחי הדר", כי טרם חובר קו ביוב וכי טרם נסללה דרך המובילה למגרש, וזאת על אף ששילם כסף למועצה עבור תשתיות.

5. המשיב מס' 5 הגיש תכנית בינוי חדשה (תוכנית מס' מס': ת-א6-521-פ-02 להלן: תכנית מתוקנת), שהוגשה קודם הגשת בקשה למתן היתר. תכנית הבינוי היא שינוי לתכנית בינוי קודמת (תוכנית בינוי מס' 6-521-פ-02). תוכנית זו נדונה לפני הועדה המקומית (ישיבה מס' 428 מיום 31/1/97) ובה הוחלט לאשרה בתנאים: בין היתר, רישום והסדר דרכים משותפות בין המגרשים וקביעת גובה פיתוח ביחס לדרכים.

בתוכנית הבינוי המתוקנת נתבקשו שינויים בהעמדת צורת המבנים במגרשים, קביעת מיקום ומספר חניות, מיקום מערכות ומתקנים ופרטי פיתוח.

התוכנית המתוקנת הוגשה ב- 1/8/2002, בהתייחס לארבעה מגרשים: 35-38, מתוך שישה. מגרשים אלה מהווים מבנן נפרד הנמצא בפינה הדרום-מערבית של שכונת "פרחי הדר" בפרדס חנה. באותה שכונה גם הוקם בית ספר יסודי וגם על מגרש 33 שהוא סמוך למבנן זה הוקמו שני בתי מגורים.

5.1 הוועדה המקומית דנה בתשריט תוכנית הבינוי, שהיא התוכנית המתוקנת, על אף שטרם הוגשה בקשה להיתר, והחליטה להשהות את תוכנית הבינוי עד למילוי התנאים הבאים:

תיאום התוכנית עם המועצה המקומית ;

הצגת מפלסי דרכים מתוכננות;

הגשת תשריטים לצורכי רישום על-פי הוראות ש/במ/521 ואחש/709;

הצגת שמר נגר בתוך המגרשים הכולל ניקוז;

5.2 על החלטה זו הגיש המשיב ערר (276/02), בו טען, בין היתר כי התוכנית מתייחסת למבנה המצוי בתוך שכונה מבונה ומאוכלסת, לרבות בניית בית ספר. הגשת התוכנית נעשתה תוך תיאום והתייעצות עם מהנדסת המועצה, יש תשתית ביוב וניקוז במקום. התוכנית המתוקנת כוללת שינויים מזעריים בלבד, לעומת התוכנית הקודמת.

5.3 ועדת הערר דנה בערר 260/02 במאוחד עם ערר 276/02 והחליטה (החלטה מיום 19/1/03) בהתייחס לערר של משיב מס' 5, שעל אף שיש טעם בטענה, כי באותו שלב טרם הונח לפני הוועדה בקשה להיתר, הרי שיש להתייחס לתוכנית הבינוי כחלק מבקשה להיתר, מה עוד שהבקשה להיתר שהגיש משיב מס' 4 מסתמכת על הבינוי המוצע בתוכנית המתוקנת.

ועדת הערר הבחינה בין הטענות הנוגעות לנושא אי רישום החלקה כחלק מהחובה להגשת תשריטים לצורכי רישום על-פי הוראות ש/במ/521 ואחש/709, וחזרה על ההחלטה שנתנה בערר שהוגש ע"י המשיבים 2 ו- 3 (ערר 258/02). לבין התנאים האחרים הנוגעים להצגת מפלסי דרכים מתוכננות ולהצגת שמר נגר בתוך המגרשים הכולל ניקוז. תנאים אלה קבעה ועדת הערר, יכול שיהיו חלק מן ההיתר שיוצא, ואין מקום לראות בהם טעם להתנגדות עקרונית להוצאת ההיתר (נספח ע/2 לעתירה, סעיפים 8 ו- 9 להחלטת ועדת הערר).

הטענות בעתירה:

6. הוועדה המקומית חוזרת על עמדתה, כי פעלה בגדר סמכותה, וכי רשאית הייתה להתנות הוצאת ההיתרים בתנאים שפורטו על-ידה לגבי כל אחד מן המבקשים.

הוועדה הוסיפה וטענה, כי בגם אם תדחה העתירה, יש להורות על החזרת הדיונים לוועדה, כדי שתמשיך ותדון בכל אחת מן הבקשות שהוגשו לפניה, וכי אין להורות לה להוציא היתרים, באופן גורף.

הוועדה המקומית הוסיפה וטענה, שועדת הערר התעלמה מכך שמדובר בתוכנית שאושרה בהתאם לחוק הליכי תכנון ובנייה (הוראת שעה), תש"ן-1990, כאשר הועדה המקומית לא הייתה צד לתכנית ולא אשרה אותה, כפ שנעשה לגבי תוכניות אחרות, ולכן לא נתנה דעתה מראש לצרכים שונים ולנושאים אחרים המחייבים הסדר כולל, כגון: תשתיות, והסדר רישום החלוקה.

הוועדה המקומית טענה עוד, כי לא היה בסיס לקביעת ועדת הערר, כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים לעניין מספר ההיתרים שהוצאו, והיא חזרה וטענה, כי בשטח יש מצב של העדר תשתיות, ניקוז ותיעול, והשלמתם של אלה מהווה תנאי הכרחי למתן ההיתר.

המשיבים 2-5, ביקשו לדחות את העתירה ולהורות לוועדה המקומית להוציא להם היתר בנייה, כמבוקש.

וועדת הערר, הוועדה המחוזית ומשרד הבריאות טענו, כי דין העתירה להידחות על הסף, וכי למעשה לא נוצרה כל יריבות בין הוועדה המקומית למשיבים אלה. הוועדה המחוזית ומשרד הבריאות כלל לא נדרשו לתת עמדתם ו/או להוציא אישורים, לצורך מתן ההיתר. משרד הבריאות אישר למזכיר הוועדה המקומית, כי ניתן יהיה להוציא היתרים לבנייה למגרשים 32-37 בגוש 10107 (מגרשים הרלוונטיים למשיבים 4 ו- 5) ובלבד שיחוברו למערכות המים והביוב הקיימות באזור, כפי שנדרש בכל היתר בנייה.

משרד הבריאות לא בדק כלל את הבקשות להיתרי בנייה של משיבים 2 ו- 3.

לעניין המשיבים 4 ו- 5, ככל שהעתירה מתייחסת לתוכנית הבנייה שיזם משיב מס' 5, והגם שמשיב מס' 5 טרם הגיש בקשה להיתר, יש לקבוע, כי לוועדת הערר הייתה סמכות לדון באלה, מפני שבקשת ההיתר של משיב מס' 4 נסמכת על תוכנית בינוי זו, ואילו למשיב מס' 5, ניתן להשלים הגשת בקשה להיתר.

דיון ומסקנות

7. עתירה זו ראוי היה לה, שלא תוגש.

במחלוקת בין הוועדה המקומית להחלטות שניתנו על-ידי ועדת הערר, יש לקבל את עמדת האחרונה. כפי שפורטו הדברים היטב בכתב התשובה שהוגש מטעמם של המשיבים 1, 6 ו- 8, על-ידי עורכת הדין, צפרירה שכטר, סגנית לפרקליטת מחוז חיפה.

לא היה כל נימוק אשר הצדיק אי הוצאת ההיתרים על-ידי הוועדה המקומית.

8. באופן כללי ניתן לומר, כי הוועדה המקומית דחתה את הבקשות להיתר שהגישו המשיבים 2 – 5 על בסיס שני טעמים: העדר תשתיות מספיקות בשכונה, והעדר תוכנית חלוקה ורישום על-פי חוק של כלל המגרשים שבתוכנית.

לגבי משיבים 4 ו- 5 הוסיפה הוועדה המקומית נימוק נוסף כבסיס לדחיית הבקשה להיתר. לעמדתה, תוכנית הבינוי המתוקנת שהוגשה על-ידי המשיב 5 ואשר הוא יזמה, לא אושרה. בהתייחס למשיב מס ' 5, טענה עוד הוועדה המקומית, כי מלכתחילה לא היה מקום לדון בתשריט ללא הגשת בקשה להיתר. משלא הוגשה בקשה להיתר על-ידי המשיב מס' 5, נעדרת גם ועדת הערר סמכות לדון בערר זה.

התשתיות:

9. ככלל, אין לזלזל בטענה של רשות תכנון, לפיה אין מקום לאשר היתר בנייה, במקום שאין תשתית מתאימה. אכן חובה על רשויות התכנון לקבוע מדיניות כוללת, לבחון צרכים העולים מתכנון חדש, והסדרתו לגבי כלל האוכלוסייה, על בסיס עקרונות שוויוניים, אשר יאפשרו הפקת תועלת והנאה לכלל הציבור.

ואולם, התווית מדיניות אינה יכולה להיעשות באופן "ספונטני", בסוף הליך הוצאת ההיתרים, פעולה שמעצם נקיטה בה גורמת להפליה. ורק באותו מועד, יעלה הצורך בקיום תשתיות.

משתוכננה השכונה ומשהוקצו המגרשים, מלכתחילה צריך היה התכנון לקחת בחשבון את התשתיות הנדרשות לאור התכנון הכולל.

כאמור, הדרישות מן הפונים בבקשה להיתר – כל זמן שמדובר באותה תוכנית – אינה יכולה להיות מותנית, רק במועד הגשת הבקשה להיתר.

זאת ועוד, בדיקת הנסיבות העובדתיות מורה, כי בפועל קיימת תשתית סביבתית נדרשת.

10. לא יכולה להיות מחלוקת, כאמור, כי הוצאו היתרי בנייה רבים, ובוודאי שאין מקום להטיל נטל מיוחד על מי שבא לממש את זכויותיו בשלב מאוחר. הכלל לפיו "כל הקודם זוכה" אינו יכול לשמש עיקרון מנחה, בתכנון כולל שעל רשות מקומית לנקוט בו.

הוצאת היתרים ליחידות דיור כה רבות, מעידה כי הוועדה המקומית סברה שהתשתיות הסביבתיות הקיימות די בהן להקמתן במתחם. בנסיבות אלה, לא הייתה כל הצדקה לשינוי ההחלטה.

11. יתר על כן, אין להתעלם מן העובדה, כפי שציינה ועדת הערר, כי הרשות המקומית אשר מכירה את מצב התשתית ציינה, כי לה אין התנגדות לבקשה להיתר, מבלי להעיר כל הערה בנושא העדר תשתיות סביבתיות.ו

בנסיבות אלה, יש להעדיף את מסקנת ועדת הערר ולקבוע, כי משלא נמצאה התנגדות של הרשות המקומית למתן ההיתר, אשר צריכה הייתה להיות ערה, הן למצב התשתיות, הניקוז והתיעול בשטח, והן לבנייה רבת ההיקף שנעשתה בשטח, ומשלא ציינה על גבי הבקשה להיתר, כי יש להתנות ההיתר, ביצירת תשתיות סביבתיות מתאימות, אין להתיר למזכיר הועדה, להעלות דרישות אלה, דווקא כלפי העותרים בתיק זה, ובשל המועד בו הוגשו הבקשות להיתר.

מסקנה זו תואמת גם למסמכים שהוצגו, לגבי מצב התשתיות בפועל.

12. בהתייחס לשאלת התשתיות, יש להבחין בין התשתיות הסביבתיות, לבין התשתיות בתוך המגרשים. בתוך המגרשים חסרות אמנם תשתיות, אולם אלה יושלמו ויחוברו לתשתיות הסביבתיות עם הבנייה, במגרשים השונים. לכן ממצאים של העדר תשתית במגרש זה או אחר, כפי שביקשה העותרת להסיק מביקור במקום שערכה, אין בהם כדי לתמוך בעמדת העותרת.

בהתייחס לתשתיות הסביבתיות, יש להפנות לעובדה, כי בפועל נתנו היתרים ל- 200 יחידות דיור. האישורים והמכתבים של הרשויות השונות שעסקו בתחום זה (מכתב המהנדסת של המועצה מיום 1/7/02 – ע/13, מכתבו של מנכ"ל החברה לתשתיות זורמות פרדס-חנה כרכור – משיבה מס' 7 – ע/18 וכד'), מעידים כי התשתיות הסביבתיות קיימות, וכי יש לדאוג להתחברות של המגרשים.

לפיכך, יש לקבוע, כי במתחם כולו ובגבולות המגרשים מושא העתירה, קיימות תשתיות עירוניות. חיבור המגרשים לתשתיות אלה, הוא מובן מאליו ויכול שיהיה תנאי בהיתר, אך בוודאי אינו יכול תנאי מתנה להוצאת ההיתר.

תוכנית חלוקה ורישום:

13. המסקנות האמורות חלות בהתאמה גם לגבי דרישת הועדה המקומית להכנת תוכנית חלוקה ורישום. דרישה כזו ככל שקיימת, כעולה מן התוכנית ש/521 הייתה קיימת עם אישור התוכנית. העובדה, כי האישור ניתן במסגרת חוק הליכי תכנון ובנייה (הוראות שעה), תש"ן-1990, אין בה לשנות.

14. כפי שהודתה הועדה המקומית, בשנים הראשונות שלאחר אישור התוכנית הנפיקה הועדה היתרים בתנאים, מבלי לעמוד על תנאי של הכנת תוכנית חלוקה ורישום. אין להתיר לועדה המקומית, לשנות את החלטתה, דווקא כלפי העותרים בתיק זה ולהטיל את עלות התוכנית, דווקא על מי ש"איחר" כביכול בהגשת הבקשה להיתר.ו

דרישות כגון אלה, שאינן מבוססות על תכנון מראש, עקביות ו/או על שמירה על עקרונות של מינהל תקין, אלא הן פרי של "ספונטניות" או "מקריות" שאין לאשרן.

15. בהתייחס לתנאי של הצורך בהכנת תוכנית חלוקה כחוק, ורישומו, אכן היה צורך בהכנת תוכנית חלוקה, לפי סעיף 24 של התוכנית. סימן ז' של פרק ג של חוק התכנון והבנייה, מאפשר לבצע חלוקה חדשה של מגרשים במתחם התוכנית (סעיף 121 של החוק).

תוקפה של תוכנית חלוקה, ביום תחילת תוקפה של התוכנית (סעיף 124 לחוק) על-פי סעיף 125 לחוק התכנון והבנייה, מוטלת חובה על יו"ר הוועדה המקומית לבצע רישום של תוכנית החלוקה, תוך שמונה חודשים מיום תחילת תוקפה של החלוקה החדשה, ואולם, אי הקפדה על מועד זה, אינה מאיינת את הפעולה.

הוועדה המקומית סברה תחילה, כי סעיף 24 לתוכנית, אשר הורה על הכנת תוכנית חלוקה, אינו מהווה תנאי מקדמי למתן ההיתר, ורק במסגרת עתירה זו, או ליתר דיוק לקראת סיום שיווק המגרשים, פרשה את סעיף 24 לתוכנית, הכנת תוכנית חלוקה, כתנאי למתן היתר וכן רישום החלקה. המסקנה המתבקשת מן האמור, שהוועדה המקומית שינתה החלטה.

על אף שככלל, יש סמכות לרשות מינהלית לעשות כן, אין להתיר שינוי החלטה מינהלית כדבר שבשגרה.

הוועדה המקומית לא הצביעה על נתון כלשהו, המצדיק שינוי ההחלטה. ואין להתיר לה לעשות כן, במסגרת פסק-דין זה.

16. ניתן להסכים, שראוי להכין מפת מדידה קודם להוצאת היתר, שהרי בלעדיה לא ניתן לדעת את הגבולות המדויקים והסופיים של כל חלקה.

ועוד, יתכן גם שלא ניתן היה לבטל החלטה של הוועדה, אילו התקפידה על מילוי התנאי מלכתחילה. ואולם, משלא עשתה כן באותו מועד, אין להתיר שינוי ההחלטה, דווקא כלפי העותרים בתיק זה.

מאחר שתחילת תוקפה של חלוקה חדשה היא ביום תחילת תוקפה של התוכנית שבה נכללה החלוקה, הרי שאין מניעה למתן היתר בנייה מיד עם אישור התוכנית, ורישום של החלוקה במרשם המקרקעין, אינו אלא טכני (ראה ה"פ (י-ם) 622/95 מונייר ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים ואח', דינים מחוזי, כרך לב(1) 811).

המסקנה המתבקשת מן האמור, שגם תנאי זה, אינו יכול לשמש נימוק לאי הוצאת היתר.

17. התוצאה מן האמור היא, שיש להבחין בין שני סוגים של תנאים: תנאים שאינם עוד רלוונטיים, לצורך הוצאת ההיתר, לבין תנאים אחרים, שיכול שיהיו לתנאים בהיתר. שני סוגי התנאים, אינם מונעים עוד הוצאת ההיתר.

התנאים מן הסוג הראשון:

העדר תשתיות סביבתיות, פיתוח וניקוז;

אי הכנת תשריטים לצורכי רישום על-פי תוכנית ש/במ/521 (אחש/709), ואי ביצוע הרישום.

הוועדה המקומית אינה רשאית עוד, להימנע מלהוציא היתרי בנייה, למי מן המשיבים 2-5 על בסיס תנאים אלה.

יחד עם זאת, יש להבהיר, שהוצאת ההיתר, לא תמנע מרשויות התכנון ולא תגרע מסמכותה של המועצה – ככל שזו קיימת - לחייב את כל בעלי ההיתר, בהוצאות נלוות העולות מן הצורך ליישום פרטני של התוכנית לרבות ביצוע רישום החלוקה, ולרבות מילוי אחר הדרישות הנוספות העולות מן התכנית, ובלבד שדרישות אלה יופנו לכלל בעלי הזכויות על בסיס שוויוני.

תנאים מן הסוג השני, שהם תנאים מותרים בהיתר, כגון:

קביעת מפלסי הכניסה והפיתוח של הדרכים הגובלות והצורך בסלילתם;

הצגת מפלסי דרכים מתוכננות

הערות בקשר להתחברות לתשתיות הסביבתיות של הביוב והניקוז.

תנאים אלה, ניתן לפרטם כאמור, כתנאי בהיתר.

התוצאה:

18. אשר על כן אני מורה כמפורט להלן:

א. אני מורה על דחיית העתירה, כנגד כל אחד מן המשיבים.

ב. אני מורה על החזרת הבקשות להיתר של משיבים 2-4 לוועדה המקומית, ומשיב מס' 5 יגיש בקשה להיתר, תוך 21 ימים מהיום.

ג. הוועדה המקומית תחזור ותפעל לאישור הבקשות למתן היתר, תוך 45 ימים מהיום, על-פי הפירוט הבא:

(1) הוועדה המקומית אינה רשאית לעכב הוצאת היתרי בנייה, בהצבת התנאים הבאים או מי מהם:

העדר תשתיות סביבתיות, פיתוח וניקוז;

אי הכנת תשריטים לצורכי רישום על-פי תוכנית ש/במ/521 (אחש/709), ואי ביצוע הרישום.

(2) אין באמור לעיל, לפגוע בסמכות הוועדה המקומית להתנות תנאים בהיתר, ככל שאינם נזכרים בס"ק ג(1) הנ"ל.

(3) התיק יוחזר אפוא לוועדה המקומית, לצורך הוצאת היתרים כמפורט לעיל, תוך המועד הנ"ל.

ד. אני מחייבת את העותרת/הוועדה המקומית לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למשיבים, לפי הפירוט הבא:

למשיבים 1, 6 ו- 8 ביחד, 10,000 ₪.;

לכל אחד מן המשיבים 2-4 סך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק;

למשיב מס' 5 – 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

למשיב מס' 7 – 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ו' בכסלו, תשס"ד (1 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים.

ש' וסרקרוג, שופטת