עת"מ 1153/03
עת"מ 710/02

1. קהלון אשר
2. קהלון אורנה
3. קלז שמואל
4. קלז רינה
5. דרוקר שלמה
6. דרוקר ליאורה
7. לוי בועז
8. לוי סיגל

נגד

עיריית חדרה

בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה
בפני כבוד השופט י' דר
[22.12.2003]

פסק דין

1. העתירות

1.1 בשתי העתירות תוקפים העותרים את החלטתה של המשיבה לגבות מהם היטל סלילת כבישים.

1.2 העותרים בעת"מ 710/02 מתגוררים בשני בתים שהוקמו על חלקה 7 בגוש 10033 (להלן - חלקה 7), הנמצאת בשכונת נחליאל בחדרה, סמוך לרחובות חטיבת עציוני ורחוב האצ"ל.

העותרים בעת"מ 1153/03 מתגוררים בחמישה קוטג'ים דו משפחתיים בחלקה 106 בגוש 10037 בחדרה (להלן - חלקה 106). חלקה זו גובלת בצידה הדרום מערבי ברחוב ז'בוטינסקי, בו מתבצעות עבודות סלילה.

1.3 המשיבה שלחה לכל העותרים דרישות לשאת בהיטל סלילת כבישים.

העותרים טוענים כי החלקות בהן הם מתגוררים חולקו בפועל, וכי בתיהם אינם נכנסים למסגרת הנכסים שבעליהם חייבים בהשתתפות תשלום היטל סלילת כבישים.

2. ההליך

2.1 עת"מ 710/02 הובא בפני ועמו בקשה לצו ביניים, ובה עותרים העותרים להורות למשיבה להימנע מנקיטת הליכי גביה בגין היטל הסלילה. נעתרתי לבקשה ונתתי צו ארעי, אם כי לא מנעתי עיקול ברישום של נכסים.

2.2 קבעתי שמיעת העתירה לחודש ינואר 2003. מועד השמיעה נדחה לתאריך 30.3.03. במועד זה ביקש ב"כ המשיבה להגיש טיעון בכתב, והודיע שיזדקק לארכה. ב"כ העותרים הודיעה שגם היא זקוקה לארכה לתגובה. נעתרתי לבקשה והוריתי להביא בפני את התיק במועד שבו אמור היה להגיע אלי החומר.

2.3 ב"כ המשיבה הגיש תגובה לעת"מ 710/02 ביום 1.6.03 וב"כ העותרים הגישה תגובה ביום 15.6.03.

2.4 בתחילת חודש יוני 2003, הובאה בפני העתירה בעת"מ 1153/03. קבעתי כי לאור הזהות בשאלות העקרוניות העומדות לדיון בשתי העתירות, ראוי לדון בהם בצוותא, גם אם יתברר שקיים שוני מסוים בעובדות. הוריתי לב"כ המשיבה להשלים את טיעונו בכתב בעת"מ 710/02, ולהתיחס לעובדות שבעת"מ 1153/03.

2.5 ביום 4.6.03 אישרתי הסכמה דיונית שהוגשה לי על ידי ב"כ הצדדים, בה הסכימו שלא לקיים דיון. הוסכם שהמשיבה תגיב לעתירה עד 15.8.03 והעותרים ישלימו טיעונים בכתב עד 1.10.03.נ

2.6 נתבקשתי להאריך את המועדים עד ליום 30.9.03 למשיבה עד ליום 15.11.03 לעותרים, ונעתרתי לבקשה. משחלף המועד, הוריתי לצדדים להגיש לי מסמכים או הבהרות שמא מחמת העיצומים במזכירות, נתקלו בקושי להגיש מסמכים.

בסופו של דבר, הוגשו הסיכומים.

3. ההיטל

3.1 גבית היטל סלילת כבישים נעשית על ידי המשיבה מכח חוק עזר לחדרה (סלילת רחובות), תשנ"ה-1994. חובת תשלומו של ההיטל, כפי שהיא עולה מחוק העזר, מוטלת על "בעל נכס גובל... ". שעורו של היטל נקבע בתוספת לחוק העזר, והוא מבוסס על שטחם של המקרקעין. החיוב למ"ר שונה בין קרקע לבין מבנה.

3.2 כיוון שהמחלקת בעניננו עוסקת בשאלה מהו "נכס גובל", ראוי להביא כאן את ההגדרה על פי חוק העזר

"נכס הגובל רחוב או קטע מרחוב, בין שיש לו אותו רחוב או קטע מרחוב גישה לנכס ובין אם לאו, לרבות –

(1) נכס שיש גישה אליו מאותו רחוב גובל או קטע מרחוב גובל דרך נכס אחר, דרך מדרכה, דרך סמטה, דרך מדרגות או כיוצא באלה;

(2) נכס שבינו לבין רחוב גובל או קטע מרחוב גובל יש תעלה, ביב, חפירה, רצועת ירק, נטיעות, שדרה או כיוצא באלה, כולם או מקצתם;"

3.3 להשלמה ראוי להביא כאן גם את ההגדרה של "נכס" מחוק העזר:

"(1) קרקע או חלק מקרקע, בנין או חלק מבנין, המהווה יחידת רישום נפרדת בפנקסי המקרקעין המתנהלים לפי חיקוק, למעט רחוב;

(2) אם אין רישום של יחידות נפרדות כאמור בפסקה (1), אך קיימת חלוקת נכס מכוח הסכם בין הבעלים או לפי תכנית מאושרת לפי דין או בהתאם לפרק ו' 1 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן – 'חוק המקרקעין'), יראו כל יחידה כאמור כנכס לעניין הוראות חוק עזר זה; תעודת המהנדס בדבר חלוקה כאמור תהווה ראיה לדבר;"

חקיקת המשנה, שענינה זכותן של עיריות לגבות מבעלי נכסים השתתפות בהוצאות הסלילה, עברה התפתחות. לעיון בנושא זה ראוי להפנות לע"א 889/01 עירית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ, פ"ד נז(1) 340.

4. טעוני הצדדים

4.1 בשתי העתירות שבפנינו, ניצבות יחידות דיור נפרדות על חלקה אחת, הגובלת בכביש שנסלל. מינהל מקרקעי ישראל חילק את החלקה 7 לעשר יחידות משנה, שאחת מהן היא דרך פנימית ששמה "חטיבת עציוני". העותר מחזיק ביחידה 7/7 ואילו העותרת מחזיקה ביחידה 7/5. שתי היחידות נמצאות בצדה המערבי של החלקה, המרוחק מרח' ירושלים.

4.2 ב"כ העותרים טוענת שצריך לראות בחלקה נכס שחולק. היא מוסיפה וטוענת כי הרשויות, ובכללן המשיבה, התיחסו לחלקה כאילו חולקה, כי העיכוב בחתימה על חוזי חכירה נפרדים לגבי נכסיהם של העותרים הוא טכני וכי חלק משכניהם כבר נרשמו כבעלי זכות עצמאית. טענת העותרים היא, כי החלקים שהם מחזיקים בחלקה, אינם גובלים ברחוב ירושלים שנסלל, ולכן לא ניתן להגדיר אותם "נכס גובל".

4.3 עוד כותבת ב"כ העותרים כי רחוב חטיבת עציוני שבחלקה 7 משמש את הרשויות, ובכללן את המשיבה, ככתובתם של העותרים. היא מוסיפה כי כאשר המשיבה תחליט לסלול את רחוב חטיבת עציוני, אין ספק שהעותרים יחוייבו בהיטל סלילה כבעלי נכסים גובלים.

4.4 ב"כ העותרים טוענת כי יחידותיהם של העותרים אינן "נכס גובל", שכן אין גישה מהן לרחוב הנסלל. היא מראה, באמצעות צילומים, כי הגישה מנכסיהם של העותרים לרחוב הנסלל אינה אפשרית מבלי לעבור בנכסים אחרים, וטוענת שהמעבר דרכם הוא בגדר הסגת גבול.

4.5 בבחינת ההגדרות של "נכס גובל" בצו, טוענת ב"כ העותרים כי לצורך חיוב על פי החלופה (2) שבהגדרה, יש צורך ב"מכשול" פיזי בין הנכס לרחוב הנסלל, ולא מאוזכר נכס אחר (שבין הנכס הנתבע לבין הרחוב הנסלל), שאם לא כן "... ניתן היה לחייב כל תושב בחדרה בגין כל היטל סלילה בעיר..." (סעיף 21 בעתירה).

4.6 ב"כ המשיבה חולק בתשובתו על הגדרת הדרך הפנימית ("חטיבת עציוני") כרחוב. לדבריו, הדרך אינה "סטטוטורית", ולכן צריך לראות את החלקה 7 כגובלת בשלימות ברחוב הנסלל. לענין זה הוא מפנה לתב"ע, לפיה חלקה 7 היא יחידה שלמה.

בכך הוא משיב לטענת ב"כ העותרים, לפיה המשיבה הזניחה את הטיפול בתב"ע וכתוצאה מכך לא אושרה הדרך הפנימית, כפי שצריכה היתה להיות מאושרת.

5. הגדרות "נכס" ו"נכס גובל"

5.1 בפנינו שתי הגדרות: האחת, "נכס", מגדירה נכס חייב בהיטל על פי אופיו וקובעת כיצד יחושב ההיטל. היא נועדה להבחין בין סוגי נכסים לצורך החיוב - קרקע או מבנה, ולהגדיר את החייבים במקרה של ריבוי בעלים בנכס מחולק, בין אם הוא קרקע ובין אם הוא מבנה שבו יחידות נפרדות.

5.2 ההגדרה השניה, "נכס גובל", קובעת איזה נכס יחוייב בהיטל על פי קרבתו לכביש הנסלל. הגדרה זו נועדה להכניס אל תחום הנכסים החייבים בהיטל גם נכסים שאינם צמודים לרחוב. לכן נקבע שרצועת הפרדה (או "מכשול", כפי שהגדירה ב"כ העותרים), בין הנכס לבין הרחוב, אינה חוסמת בעד הטלת ההיטל.

5.3 מתקין התקנה הרחיב את מעגל הנכסים החייבים בהיטל בשני תחומים נפרדים. התחום האחד, שפורט בסעיף (1) בהגדרת "נכס גובל", מדבר על דרכי הגישה לנכס מן הרחוב. הסעיף מדבר על הטלת היטל על "נכס שיש גישה אליו מאותו רחוב גובל או קטע מרחוב גובל דרך נכס אחר, דרך מדרכה, דרך סמטה, דרך מדרגות או כיוצא באלה; (ההדגשה הוספה)".

מתקין התקנה ביקש להבהיר שההיטל יוטל גם כאשר הנכס אינו צמוד במישרין לרחוב, כאשר הקשר הוא עקיף והגישה היא באמצעים שונים ובכללם "... דרך נכס אחר...".

התחום השני, בסעיף (2) מבהיר שמכשולים פיזיים בין הנכס לבין הרחוב הנסלל אינם פוגמים בחיובו של נכס כ"נכס גובל".

5.4 בפנינו הגדרה מרחיבה של הנכסים הגובלים, שעליהם ניתן להטיל את ההיטל. כבר התיחס לכך השופט אנגלרד בע"א 889/01 עירית ירושלים נ' אל עמי ישום השקעות ובניה בע"מ, פ"ד נז(1) 340, 362:

"יצוין, כי ההגדרה של נכס גובל היא הגדרה רחבה מאוד והיא כוללת, עקרונית, גם נכסים שאין ביניהם לבין הכביש קשר ישיר".

השופט אנגלרד לא ראה צורך לבחון באותו ענין את השאלה של תיחום הנכסים לעומקה, אבל התיחסותו מצביעה על היקפה של ההגדרה ועל העדר קושי עקרוני בחיובם בהיטל של בעלי "נכס גובל", אף שבין הנכס לבין הרחוב הנסלל מפריד נכס אחר.

6. עת"מ 710/02 - חלקה 7

6.1 ב"כ העותרים ערה לניסוח המרחיב של הגדרת "נכס גובל", ולמלים "דרך נכס אחר" שבסעיף (1). היא מציעה להתעלם ממלים אלה, מקום שהנכס האחר אינו שיך לעותרים, ומעבר דרכו משמעו הסגת גבול.

6.2 יש כאן עירוב של מין בשאינו מינו. השאלה כיצד לעבור בנכס אינה צריכה דיון בענין זה. המבחן איננו מבחן הזכות לעבור אלא מבחן האפשרות הטכנית לעבור.

חוק העזר אינו בוחן אם בעלי הנכס האחר מתירים מעבר או לא, אם המעבר פתוח או הנכס האחר מגודר. גם לגבי מדרגות הנזכרות בסעיף אין התיחסות לשאלה אם הן פרטיות או ציבוריות. ברוח זו צריך גם להתיחס ל"מכשולים" שבסעיף (2), אם ניתן לעבור לתעלה, לביב או לחפירה.

חוק העזר נועד להשיג השתתפות גם מבעלי נכסים עירפיים, שאינם גובלים במישרין בדרך הנסללת.

6.3 מקישה ב"כ העותרים ושואלת להגיונה של ההגדרה אם תפורש כפי שמציעה המשיבה לפרשה, שאז ניתן יהיה לחייב את כל תושבי חדרה בתשלום ההיטל.

אינני רואה צורך להשיב לשאלה זו שאינה נדרשת לעניננו. השאלה עשויה להתעורר אם תחליט העיריה לסלול בעתיד את רחוב חטיבת עציוני ולתבוע היטל סלילה מן הבעלים של נכסים גובלים, ובכללם העותרים. ככל שהדבר נוגע לרח' ירושלים, נראה לי שהתשובה לכך ברורה וצריך לראות את נכסיהם של העותרים כנכס גובל.

6.4 בדיון הנחתי שנתמלאו התנאים שבסעיף (2) בהגדרת "נכס", וניתן לראות את יחידותיהם של העותרים כיחידות נפרדות, כמפורט בחלק השני של הגדרת "נכס", שאם לא כן, לא היתה מתעוררת כלל השאלה של הגדרת נכס גובל, שכן אם רואים את חלקה 7 כאילו לא חולקה, כי אז אין ספק שהיא גובלת ברחוב הנסלל.

7. עת"מ 1153/03 - חלקה 106

7.1 על חלקה 106 הוקמו עשרה קוטג'ים. אין מחלוקת שהחלקה גובלת ברח' ז'בוטינסקי הנסלל. בתיהם של העותרים, המחזיקים ביחידות המשנה 5, 6, 7 ו-9 נמצאים בחלקה 106, ואף אחד מהם אינו צמוד לרח' ז'בוטינסקי, שם ניצבים ארבעה מבנים (חלקות משנה 106/1 עד 106/4). בקטע הביניים נמצאים הבנינים המוחזקים על ידי העותרים 7 ו-8 (יחידה 5) 3 ו-4 (יחידה 6) כאשר היחידה 5 קרובה יותר לרח' ז'בוטינסקי. בקטע המרוחק עוד יותר מרח' ז'בוטינסקי נמצאים ארבעה מבנים, ובכללם בתיהם של העותרים 1 ו-2 (יחידה 7) 5 ו-6 (יחידה 9).

7.2 מחמת קושי, שלא כאן המקום לדון בו, לא נרשמו המבנים שעל החלקה כבית משותף, אם כי אין מחלוקת כי הם ראויים להרשם כבית משותף. לפיכך הם נכנסים להגדרת "נכס", שכן חל עליהם פרק ו(1) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.

7.3 כפי שציינתי, את ההגדרה "נכס" צריך לראות כדרך להגדרת הסוג, בעוד שמבחן המיקום נמצא בהגדרה "נכס גובל". אין הבדל בין בית משותף הניצב על חלקה אחת והכולל מספר מבנים נפרדים, שכל אחד מהם יחידה נפרדת (או יותר מאחת) בבית המשותף, לבין בית משותף שהוא בית קומות ובו דירות. בשני המקרים, כל אחד מן הבעלים מחזיק בנכס גובל וחייב בהיטל.

לפיכך, גם דין עתירתם של העותרים בעת"מ 1153/03 להדחות.

8. התוצאה

אני דוחה את העתירות.

אני מחייב את העותרים בשתי העתירות, ביחד ובנפרד, לשלם למשיבה הוצאות ההליכים בסכום של 20,000 ש"ח. הסכום ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ותתווסף לו תוספת בשעור מע"מ.

המזכירות תשלח עותקי פסק הדין לב"כ הצדדים.

היום כ"ז בכסלו, תשס"ד (22 בדצמבר 2003).

י' דר, שופט