א. רקע

למנוחה הייתה דירת מגורים וכן 5% נוספים בדירת מגורים אחרת. העורר, בתוקף תפקידו כמנהל עיזבון, מכר את הדירה. העורר ביקש פטור ממס שבח בהתאם להוראות סעיף 49ב(5) לחוק מיסוי מקרקעין. המשיב לא קיבל את בקשת היורשים, היות ולמנוחה היו זכויות בדירה נוספת, לא התקיים התנאי כי "לפני פטירתו היה המוריש בעלה של דירת מגורים אחת בלבד".

ועדת הערר בראשות כב' השופט (בדימוס) י. בן-שלמה פסקה, כי הכלל העולה מהספרות המשפטית והפסיקה קובע, כי כאשר לשונו של החוק ברורה, אין להיזקק לכללי פרשנות. כלי הפרשנות יופעלו רק כאשר לשון החוק משתמעת לשתי פנים כפי שנקבע בע"א 165/82 (הלכת חצור).

ס' 49ב(5) לחוק נוקט לשון ברורה ודורש קיומם של שלושה תנאים, על מנת שיורשים יהיו זכאים לפטור ממס. התנאי השני, המופיע בסעיף 49ב(5)(ב), דורש, כי למוריש הייתה ערב פטירתו "דירת מגורים אחת בלבד". לפיכך, כאשר למוריש היה בנוסף לדירת המגורים עוד חלק כלשהו במקרקעין, לא יינתן הפטור האמור, למרות שאם היה המוריש מוכר את הדירה בחייו היה זכאי לפטור למכירת דירת מגורים מזכה.

בכך גילה המחוקק את דעתו, לפיה הזכאות למכירת דירת מגורים מזכה אינה עוברת בירושה אלא רק אם למוריש הייתה דירה אחת בלבד. המחוקק, בהתייחסותו להורשה קבע, כי בחלק מהדברים יכנסו היורשים לנעלי המוריש כגון לעניין שווי ומועד הרכישה המקורית וזאת בעיקר על מנת לשמור על עיקרון "רציפות המס" ומאידך, בדברים אחרים לא נתן המחוקק ליורשים זכות להיכנס בנעלי המוריש.

הערר נדחה. ניתן ביום 13.3.01. ב"כ העורר: עו"ד ד"ר וינברג - ב"כ המשיב: עו"ד סמרה.

"מס" - הוא תשלום חובה המוטל על פי דין. על מנת להחילו על נישום - מוטלת על הרשות החובה לדקדק בכל התנאים המקיימים את חובת הנישום לשלם את המס.

"פטור ממס" (ובכלל זה הנחה במס) - הוא פטור על פי דין מתשלום חובה המוטל על פי דין. על מנת להחיל פטור או הנחה - על הנישום לדקדק בכל התנאים המקיימים את חובת הרשות להעניק את הפטור או ההנחה במס.

חזון נפרץ הוא, כי רשויות המס מדקדקות במתן הפטורים וההנחות, ומקפידות בקלה כבחמורה בהענקתם, אולם הן אינן גוזרות גזירה שווה בהטלת המס. גם בתי המשפט מחמירים בדקדוקי עניות עם נישום המבקש פטור או הנחה כמו במקרה הנידון, ובכך הן מקיימות את הדין ככתבו וכרוחו. דא עקא, במקרים רבים בתי המשפט אינם מדקדקים עם רשויות המס, ומוצאות "צידוקים" שונים לכך, כגון "חזקת התקינות" של פעולות הרשות המטילה את המס. לטעמו של כותב שורות אלה, בסוגיות של תשלומי חובה (וגם בתחומים נוספים) יש להמיר את "חזקת התקינות" ב"חזקת אי התקינות" של פעולות הרשות.

בצד ביקורת זו אני מציין בקורת רוח מסוימת, כי ניתן למצוא בפסיקה של 15 השנים האחרונות מגמה עקבית של מעבר מתפישת עולם טוטליטרית לתפישת עולם ליברלית. כיום איני מוצא בפסיקה ביטוי כגון "חזקה על פרנסי הציבור שהם יודעים את צרכיו", שהרי ברי, כי חזקה על פרנסי הציבור שהם יודעים את צורכיהם ותו לא!!! חזקה זו ניתנת כמובן לסתירה, וחובת ההוכחה מוטלת בכל יום ויום על פרנסי הציבור.

חזקה כלשהי, הפועלת לטובת המדינה, השלטון המקומי או רשויות ציבוריות, גם אם היא קבועה בדין מפורש, היא ביטוי לתפישת עולם של ריבון טוטליטרי, וביטוי להלכי רוח במאות הקודמות. במאה ה- 18 וה- 19 ובמדינות טוטליטריות (גם בימינו) מונה השליט על ידי האל העליון או בכוח הזרוע ההרס והחורבן, והיו לו הכוח, הרשות והסמכות לעשות בנתיניו כטוב בעיניו.